בוקר שבת גשומה בלב ירושלים. מרכז העיר, שרוחש אין סוף שאון ומהומות במשך השבוע, דומם ושקט. הערפל כיסה את המגדל שמול גשר המיתרים, ויצר נוף שהזכיר את מגדל בבל.
בוקר שבת ירושלמי נולד מתוך ערפל סמיך שזלג על מרכז העיר כמו שמיכה כבדה.
בצומת הראשי בכניסה לירושלים, בין התחנה המרכזית לתחנת הרכבת "נבון", המגדל הגבוה שהתרומם אל תוך השמיים פשוט נעלם לתוך ענן נמוך, עד שקצותיו העליונים היטשטשו ונעלמו. שתי התחנות ההומות מאדם מיום ראשון ועד כניסת השבת בירושלים, נחות. אלפי אנשים, ביניהם חיילים, תיירים והנוסעים מעיר לעיר, כולם הגיעו למחוז חפצם. כך נשארו התחנות שטופות הגשם נחות את מנוחתן.
גם ספסלי האוטובוסים הכסופים נוטפי מים, נשטפים מכל מה שהונח עליהם. וספסלי העץ גומעים את הטיפות ומנסים למחוק כתמי קוקה קולה, סיגריות, שמן ואחרים. פחי האשפה הציבוריים נשטפים ומחדשים צבעם האפור, ומרזבי הבתים פולטים אל הכביש זרמים של מים העושים דרכם אל מי התהום. גגות הבתים הירושלמים מכוסי הרעפים הכתומים, מקבלים ריענון, והזפת השחורה מקבלת גוון חדש. מאחורי החלונות שעדיין חשוכים בשעת בוקר מוקדמת של שבת בירושלים, מפיצים מאכלי השבת ניחוחות של חמין, קדרות צלי בשר ושעועית, וסירי קובה ברסק עגבניות מהביל.
ניסיונה של השמש לעלות ולמלא את תפקידה, נהדף ללא לאות. מסדר העננים הפוקד את רחובות אלפנדרי, הטורים ובואך דויד ילין מאשר: הגענו אנחנו כאן!
למה הכניסה לירושלים כמעט ריקה בשבת בבוקר?
האספלט הרטוב זוהר באור הרמזור האדום, והמסוף הדיגיטלי בכל תחנה של הרכבת הקלה במרכז העיר ירושלים, קיבע את הכתובית: "אין נסיעות בקרוב". רחובות לב העיר, הנשיא השישי, הנשיא שז"ר ושרי ישראל נראים כאילו השתתפו בציור אקוורל אפור. סמטאותיה הצרות של ירושלים מלאות בשלוליות ארוכות, עלי שלכת והמון שקט ודממה, שאינם אופייניים לדומיהם בימי החול. דממה של מנוחת שבת בסוף נובמבר וקריצתו לדצמבר.
אבל לא כל ירושלים מתעוררת באותו קצב. יש את אלו שנשארים עוד קצת מתחת לשמיכת הפוך, מרגישים את הגשם מכה בחלון ונזכרים שיום שבת. כך תיק הצד, הילקוט, המפתחות, עגלת השוק – יכולים לחכות. ויש את אלו שאינם מוותרים. אלו הממהרים לבתי הכנסת לתפילת שחרית, חובבי הג'וגינג בירושלים שלא מוותרים על ריצת הבוקר, השוטרים והכבאים שפותחים משמרת חדשה, העובדים הזרים הממהרים אל מטופליהם וכן – גם לריסה שהשכימה ברחוב "היכל המשפט" להאכיל את היונים ואת חתולי הרחוב.
מדוע הנחליאלי חסר בבוקר שבת בירושלים?
בין היונים, הדרורים והעורבים המחפשים את ארוחת הבוקר ומפליאים בתעופה אירובית, בולטת דווקא היעדרותו של הנחליאלי – המבשר את בוא החורף. הוא שמופיע מדי שנה כמעט בטקס קבוע לא "דפק שעון" הבוקר. אולי התבלבל, אולי הקדים אולי מצא מקום חמים יותר להתמהמה בו.
בינתיים, שוק מחנה יהודה נשטף אף הוא בגשמי הלילה, עדיין רדום ושקט. תפילת שחרית כבר החלה, והקטע החורפי – "משיב הרוח ומוריד הגשם" – עולה מרחובותיה של העיר הנצחית, ולא רק מסידור התפילה. הגשם כאן, ממשי ומבטיח עקביות.
