עיריית ירושלים נערכת לגל האכזבה של אלפי אוהדי בית"ר שלא הצליחו להשיג כרטיס לגמר גביע המדינה – ופותחת בפניהם את אצטדיון טדי.
במקום כיסא באצטדיון בלומפילד, הם יוכלו לצפות במשחק על כר הדשא של טדי, מול מסך ענק, עם מזנונים פתוחים ואווירה שאמורה לשחזר את ההתרגשות – גם בלי להיות ממש שם.
ההקרנה תיערך ביום חמישי הקרוב בשעה 20:30, והכניסה אליה תתאפשר בעלות סמלית של 15 ש"ח בלבד בהרשמה מראש. שערי האצטדיון ייפתחו כבר בשעה 19:00, כשההפקה כולה תנוהל על ידי חברת "אריאל" העירונית, שאחראית גם על ניהול טדי לאורך השנה.
המשחק יפגיש את בית"ר ירושלים עם הפועל באר שבע – לראשונה אי פעם במסגרת גמר גביע המדינה. בעירייה מדגישים כי לא מדובר רק באירוע ספורט, אלא ברגע קהילתי. ראש העיר משה ליאון מסר: "אני מזמין את כולם. כמו לפני שנתיים – טדי יהיה פתוח לכולם, באווירה חגיגית. יאללה בית"ר!".
(החלום של האחים חזי וליאון מזרחי: משפחה של בית"רים – בכתבה הזו)
אבל מאחורי ההודעה הרשמית מסתתר גם רובד רגשי:
כי לפעמים, גם כשהיציע סגור – הלב נשאר פתוח.
יש משהו בצפייה המונית שמאפשר לאוהדים להרגיש חלק, אפילו בלי להיות ממש שם.
הצעקות, ההחמצות, הרגעים שלפני הגול – כל אלה יוצרים תחושת שייכות שקשה להסביר.
ובירושלים, שייכות היא לא רק מילה – זו דרך חיים.
ובירושלים, יותר מכל עיר אחרת, הכדורגל הוא לא רק ספורט. הוא תירוץ להתאסף, להרגיש, להאמין.
גם מי שלא יעמוד על הדשא – יעמוד בלב של האירוע.
כי בית"ר זו לא רק קבוצה. זו תחושת שייכות למשהו גדול יותר, רעש שנשמע רחוק אבל פועם חזק בפנים.
וטדי, גם כשהוא משדר מסך – הוא ממשיך לשדר בית.
בטדי לא יישמעו שריקות השופט, אבל יישמעו אנחות ותקוות של אלפים.
אוהדים שיגיעו לא בשביל לראות לבד, אלא בשביל להיות ביחד.
כי בירושלים, גם המרחק מהמשחק עצמו הופך לסיפור –
והסיפור הזה נכתב בשירה, דגלים, ובאהבה שלא תלויה בכרטיס כניסה.
(האם בית"ר תיקח מהפועל באר שבע את כל החלומות שלה? בכתבה כאן)
