ירושלים הפראית – ומה קורה כשאתה מעיר לנהג אחר

לפעמים אתה רק מנסה לשמור על חיים.
נהג ירושלמי שנסע בדרום העיר הבחין ברוכבי אופנוע נוהגים בפראות מסוכנת – ואז החליט לומר משהו. משפט אחד, אולי רק הרמת קול. זה הספיק: שניות ספורות לאחר מכן, נזרקה לעבר רכבו אבן שפגעה בשמשה האחורית וניפצה אותה. הפחד היה אמיתי – אבל במזל, אף אחד לא נפגע.

ההערה – והתגובה האלימה

מחקירת המשטרה עולה כי בעת שהרמזור עצר את הנהג ואת רוכבי האופנוע, הוא העיר להם על הנהיגה הפרועה – שלדבריו סיכנה את שאר משתמשי הדרך. בתגובה, שניים מהרוכבים, בני 16 ו־17, שלפו אבן ויידו אותה לעבר הרכב.

שמשת הרכב נשברה, אך הנהג הצליח להישאר בשליטה. החשודים נמלטו מהמקום – לא לפני שניסו לטשטש את לוחיות הזיהוי של האופנועים שלהם.

(חופשת הקיץ בירושלים – והסיוט שמפחיד כל הורה)

משטרת מוריה עצרה את החשודים

שוטרי תחנת מוריה פתחו בסריקות מיד לאחר הדיווח – ובתוך זמן קצר הצליחו לאתר את השניים ולעצור אותם. הם הובאו לחקירה בתחנה, ולדיון בהארכת מעצרם בבית המשפט.

במשטרה הדגישו כי מדובר באירוע חמור, תוך איום ישיר על ביטחון הציבור, והבהירו שימשיכו לפעול ביד קשה נגד כל גילוי של אלימות – במיוחד כשמדובר בצעירים שמשתמשים ברכב ככלי לתקיפה.

לא רק עבריינות – גם כישלון חינוכי

האירועים האלה לא מתחילים באבן – הם מתחילים בשפה, בבית, בבית הספר ובתרבות הרחוב. כשבני נוער בירושלים רואים בעימות עם נהג אחר סיבה מספקת לתקיפה פיזית – מדובר לא רק באלימות, אלא בקריסה של ערכים בסיסיים.

(מה היה קורה אם הפומרניאן מירושלים לא היה חוזר מידי הגנבת?)

בירושלים, שבה מתקיימות זה לצד זה אוכלוסיות מגוונות מאוד, נדרשת רמת חינוך אזרחית גבוהה במיוחד – כדי להתמודד עם קונפליקטים בלי להסלים. אבל ככל שהשיח ברחוב נעשה קיצוני, גם התגובה לאירועי יום־יום הופכת מסוכנת. נהיגה פרועה ותגובה אלימה לא נולדות מתוך ואקום – אלא מתוך סביבה שבה שיקול דעת, דיאלוג והבלגה נתפסים כחולשה.