היא טיילה עם הכלב שלה בשכונה בצפון ירושלים. פתאום נעצר רכב, ממנו יצאה אישה – ובלי לומר מילה, חטפה את הכלב הקטן מידי הילדה ונמלטה מהמקום. הדיווח הגיע מהר למשטרה, שוטרי תחנת שלם זיהו את הרכב בעזרת תצפיתנים, ועצרו את החשודה כשהיא נוסעת ברחובות העיר. הכלב – מסוג פומרניאן – חולץ וחזר לזרועות הילדה.
האירוע הסתיים בשלום. אבל מה היה קורה אם לא?
פומרניאן: לא סתם כלב – השלכה רגשית עמוקה
הפומרניאן, או בשמו המדובר יותר – פומרניין – הוא אחד הגזעים הפופולריים בעולם, ולא במקרה. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שכלבים קטנים בעלי פרווה רכה, עיניים בולטות ומראה "בובתי", מפעילים אצל בני אדם – ובמיוחד ילדים – מנגנוני הזדהות שמזכירים קשר הורי.
לפי מחקר שנערך באוניברסיטת קליפורניה, גזעים כמו פומרניאן מעוררים תגובות דומות לאלה של תינוק אנושי: צורך לגונן, אהבה אינסטינקטיבית, וחיבור רגשי עוצמתי.
(האריות בירושלים טובעים בזבל – ואיתם התרבות האזרחית)
בירושלים, שבה הדירות לא תמיד גדולות והרחובות כמעט תמיד צפופים, הפומרניאן הפך לגזע אידיאלי – לא רק מבחינה פיזית, אלא גם רגשית. עבור רבים – הוא יותר מסתם כלב. הוא בן משפחה. הוא סמל.
וטרינרים מזהירים: טראומה כזו לא נעלמת ביום
גניבת כלב אינה רק פשע רכוש – היא יכולה להיות טראומה נפשית של ממש. ילדים שקשורים לבעלי חיים נקשרים אליהם ברמות שדומות לקשר עם אח או אחות. מחקרים פסיכולוגיים מצביעים על כך שניתוק פתאומי כזה – בייחוד באירוע כוחני כמו חטיפה – עלול לגרום לפחד, חרדות, ואובדן אמון בסביבה. וטרינרים בירושלים סיפרו לא אחת על מקרים דומים שהסתיימו בטיפול רגשי, ולא רק רפואי.
ולמה דווקא בירושלים כל כך אוהבים פומרניינים?
מעבר למראה המלבב, יש משהו מיוחד בפומרניין שמתאים לעיר הזו: הוא עקשן, קולני, ומעורר אהבה – בדיוק כמו ירושלים עצמה.
בחנויות חיות בעיר מדווחים על ביקוש גבוה לגזע, ובפארקים אפשר לראות יותר ויותר מהם מטיילים בגאווה, עטופים באביזרים מותאמים, חלקם אפילו בעגלות.
