מחכים לנס בתחנה: התחבורה הציבורית בירושלים קורסת

מחכים לנס בתחנה – קריסת התחבורה הציבורית בירושלים.

עומדים ומחכים. התחבורה הציבורית בירושלים שוברת שיאים, אך לא בכיוון הנכון. השגרה התחבורתית בעיר הבירה הפכה בימים אלה לשרשרת של ייאוש, חום, המתנה ומחיר שעולה ללא הצדקה. כמעט בכל שעה אותה התמונה. אימהות עם תינוקות מזיעים על הידיים, קשישים שמחפשים צל שלא קיים, נוסעים רבים שמחכים ומחכים.

מצומת רמות עד שער האשפות: כולם מחכים

צומת רמות. שעת בוקר מאוחרת. עשרות נוסעים בתחנה. פניהם אל כיוון האוטובוסים שאמורים להגיע ואל לוח הזמנים הדיגיטלי. הזמן עובר ואין אוטובוס, אין צל, אין פתרון ויש עייפות.

בתחנה המרכזית בירושלים המצב דומה, ואולי אף חמור יותר. התחנות מפוצצות, והכאוס שולט. אי אפשר לדעת איפה לעמוד כדי לעלות על האוטובוס כשיגיע.

(בירושלים של קיץ 2025 – המסע לכותל הופך למבחן חזק של אמונה)

במעלה השלום, ביציאה משער האשפות, חוויית ההמתנה לקווים 1 ו- 3 חורגת מההיגיון. בתחנה עצמה ספסל קטן לנשים וספסל קטן לגברים, כל היתר ממתינים על הרגליים. חום של 35 מעלות. תינוקות בוכים על זרוע אימם, בקבוק המטרנה התרוקן מזמן. פעוטות כועסים ואדומי פנים נגררים בין רגלי מבוגרים מותשים. אנשים יורדים לכביש, כי על המדרכה כבר אין מקום. כל זאת, ולא מדובר ביום חריג, זוהי השגרה.

לאן נעלמו האוטובוסים – ואיפה ההיגיון?

ואז כשמגיע האוטובוס הסערה מתחילה. יצר ההישרדות דוחף את כולם לעבר דלתות האוטובוס, ולא נותן ליושביו לרדת. פקק תנועה על המדרגות. כמובן שאין מספיק מקום, אין מרחב נשימה ואין פרטיות.

אני יושבת ולא מאמינה שפניי כמעט נוגעות בפני חרדי שמזלו שפר עליו והצליח לעלות. הוא עומד קרוב אליי ורואה את הדרך, מתוך משקפיי. צפיפות לא אנושית, סרדינית לחלוטין. ובתוך כל ההמולה, פקחים בודקים את תיקופי הרב-קו. אין שום מצב, בו אפשר לשלוף בקבוק מים קטן ולהירגע. כבר הבנו, ושלא נטעה, אנחנו לא בלונדון ולא בשוויץ ולא חלמנו לפתוח את ספר הקריאה שלנו. מה שכן, חוויית נסיעה כזאת הזכירה לי את הודו.

מחיר הנסיעה גם הוא בעייתי. נסיעה בתוך העיר, גם אם מדובר בתחנה אחת עולה 8 ש"ח. הציבור משלם ביוקר בזמנו הפרטי בעצביו, ובכספו. נכון, קיימת רפורמת הנחות לאזרחים ותיקים, לחיילים משוחררים ולתושבי הפריפריה. אבל מה ערכה של ההטבה אם אין מספיק אוטובוסים שייקחו ליעד?!

(תשתית לרכבת הקלה – דרך חברון בירושלים הפכה לעולם שלישי)

דו"חות ורודים מול מציאות בלתי נסבלת

ומה אומרים הנתונים הרשמיים?  באתר של משרד התחבורה לא מוזכרת המצוקה התחבורתית. אלא מוצגים שם דוחות שפורסמו לאחרונה, שלפיהם ירושלים מייצגת שיפור מתמיד לכאורה. מדובר שם על "תחבורה ציבורית ירוקה" ועל פרויקטים של עתיד ורוד. תחזית מקסימה לעתיד, אך המציאות בשטח שונה בתכלית. הווה קשוח, לא עומד בעומס והפער בין דוחות משרד התחבורה לבין היומיום של תושבי העיר פשוט בלתי נתפס.

בינתיים, ההבטחות לחידוש ושדרוג מערך התחבורה העירונית, עומדות בפקק ותקועות בתחנות יחד עם מאות אלפי ירושלמים.