מסיק הזיתים בירושלים – מתנה של אדמה עיקשת

שתיל עץ הזית ששתלתי בביתי בירושלים, בשנת 1995, השנה בה נרצח ראש ממשלה בישראל, הפך לעץ ענק ומסועף עתיר פרי. העץ הזה מזכיר לי שעונת הסתיו ומסיק הזיתים הגיעו. זית שייעודו להביא ולבשר שלום בארץ, עדיין חי וצומח בכל פינה בירושלים ביחד עם התקווה שאי פעם השלום יתממש.

ריח השלום חוזר לעיר

השנה, עונת המסיק בירושלים מגיעה מאוחר מן הרגיל. אחרי קיץ חריג באורכו וחם במיוחד, עצי הזית הפזורים על הרכסים המקיפים את העיר מגבעת שאול ועד הר גילה, מתאוששים לאט-לאט מהשמש היוקדת. באדמות שהתייבשו, הפירות קטנים מעט מהרגיל, אך שמן הזית המופק מהם צפוי להיות מרוכז, עשיר וארומטי, מתנה ירושלמית שנולדה מתוך עקשנות של אדמה.

אבל בעיר שאין בה כמעט חצר שאין בה עץ זית, עונת המסיק איננה רק חקלאות, היא חלק מלוח השנה המקומי, מעין טקס קטן של זהות. ברחובותיה של שכונת נחלאות – גבע, באר שבע, גזר ואחרים, במושבה היוונית, בבית הכרם ובמדרונות ארמון הנציב, עץ הזית הוא סמל לנוכחות מתמשכת. צל ירוק שמלווה את העיר עוד מימי המקרא.

עצי הזית נשתלו בירושלים עם הקמת השכונות הראשונות. לצד הרימון, הערבה, הקלמנטינה והלימון. סוג של נוף ירושלמי שענפיו נשזרו זה בזה לאורך השנים. בכל סתיו, גם אם לא כולם מוסקים זיתים בפועל, הזית נותר מקור וסמל לעקביות ולשלום. מי שמביט בו היום, רואה את ליבה של ירושלים ההיסטורית, עיקשת ואמיצה.

שמן זית ירושלמי זורם אל בתי הבד והשוק

ברכסים סביב ירושלים, משדמות בית לחם ועד הרי יהודה, ניכרת עונת המסיק בכל שנה מחדש. שדות הזיתים משנים את גווניהם מירוק עמוק לצהוב אפרפר, ובבתי הבד של אבו גוש, צור הדסה ואפילו בגבעון החדשה, החלו לזרום כבר השבוע הטיפות הראשונות של שמן זית טרי. בשוק מחנה יהודה, לב הפולקלור הירושלמי, נפתחו הדוכנים הקלאסיים. לצד הכנאפה והקפה הקלוי, ניצבים משטחים עם זיתים ירוקים ושחורים המחפשים את החרוצים שבלקוחות – אלו שיקנו ק"ג או שניים, יבקעום, ישטפום ויוסיפו מלח, שמן, עלי דפנה ופלפל חריף. גם בעידן שבו השוק הופך תיירותי יותר משנה לשנה, נשמרת בו פינת זיכרון קטנה למסיק של פעם.

הזית של ירושלים – סמל לעמידה ותקווה

עונת המסיק מזכירה לאדם עד כמה הכל קשור זה בזה: אקלים, אדמה, אדם. אפילו בעיר הבנויה מאבן, הזית מזכיר שהשורשים עוד כאן, מחכים לגשם הראשון כדי להתחזק מחדש. כי ירושלים, כמו הזית שלה, יודעת להמתין. יודעת שהשמן הטוב באמת, כמו השלום או התקווה, נוצר רק כשנותנים לו זמן.

ובינתיים התושבים הערבים בעיר, פורשים מחצלות מתחת לעצי הזית ליד גן הפעמון, הר הזיתים, גיא בן הינום, ולצד נחל קדרון וצפון שכונת רמות, חובטים בענפים עד שמטר של זיתים וזרדים צונח ארצה. ועל העץ נשארת היונה.