התיקו המאכזב בין בית״ר ירושלים להפועל פתח תקוה, שסגר את סיפור האליפות – בה זכתה בצדק רב הפועל באר שבע – מקפל בתוכו את סיפור העונה של בית״ר ירושלים, אלופת הכמעט.
בניגוד לבאר שבע שידעה להתעלות, לסחוב בעליות גם ללא דן ביטון, אולי השחקן מספר אחת שלה, בית"ר התרסקה לתוך עצמה ברגעי האמת. ביום שלישי באצטדיון המושבה, כשהכסף היה על הרצפה, התקשו ירדן שועה ועומר אצילי לתפקד ולא הוציאו מעצמם דבר. משחק שמצטרף להפסד המביש 0:3 מול מיטב שחקני הנוער של מכבי חיפה בסמי עופר, שלושה ימים לפני משחק העונה, וכך גם התיקו בטדי מול הפועל ב״ש, שאותה שוב לא הצליחו הצהובים לנצח השנה.
בהכנות לעונה הבאה, הדבר הראשון שצריך להטריד את קודקודי בית״ר ירושלים זו הפריכות המנטלית. לבית״ר אין קילר אינסטינקט וככה היא לא תגיע לכלום. תסתכלו על הנחישות של קינגס קאנגווה ותבינו – הוא בא לתת בראש ולא מסתכל סביב.
ואם בית״ר לא תגדל עמוד שדרה, ותמשיך לשחק יפה אבל לא תכליתי, לא יזכרו ממנה דבר, כי מקום שני זה לחלשים.
אבל אי אפשר בלי לתת מחמאות גדולות לאוהדים של בית״ר, שהוכיח שהוא הטוב בארץ, כמובן, ללא השוליים הסהרוריים, אלה ששלחו את הודעות הוואטסאפ ההזויות לאלונה ברקת וחייבים לתת את הדין. מרגש לראות אותם עומדים מאחורי הקבוצה שלהם בכל זמן וללא תנאי, במאסות אדירות, שרים ומעודדים ולא מרפים. לקהל הזה מגיע אליפות.
כך או אחרת, בסוף הכל מתנקז לברק אברמוב. בית״ר מנוהלת נכון ועם תקציב לא בשמיים מסתכלת מלמעלה על אימפריות כמו מכבי ת״א ומכבי חיפה, אבל אברמוב עדיין צריך להראות שהוא יודע לשחות במים של הכרישים. בית״ר לא ניצלה את העצירה הפתאומית של מיטש גולדהאר ויעקב שחר, ובשנה הבאה יהיה הרבה יותר מסובך לנסות ולתקן.
