אדם חי-מת: רום ברסלבסקי מירושלים מול אנושות אדישה ומכוערת

פעם היה לו שם. פנים. חיוך.
היום יש לו רק מבט.
רום ברסלבסקי, בן 22 מפסגת זאב בירושלים, נחטף ממסיבת נובה ב־7 באוקטובר 2023, אחרי שניסה להציל אחרים.
מאז – נעלם.
ועתה, עם שחרור הסרטון החדש על־ידי הג’יהאד האסלאמי, התמונה מתבהרת – ונהיית קשה מדי להכלה.

ברסלבסקי, כך לטענת השובים, צולם ב־20 ביולי.
בסרטון הוא מוטל, תשוש, פניו שדופות, עורו חיוור, ומבטו – כבוי.
במבט אחד אפשר לראות את כל מה שהעולם סירב לראות:
לא נותר בו כמעט אדם.

במשפחתו ביקשו שלא לפרסם את הסרטון בישראל.
לא כי אין רצון לחשוף – אלא כי התמונה קשה מכדי לשאת.
רום נראה בו כמו גרסה של חי־מת – לא בדיוק חי, לא בדיוק מת.
שוכב בתוך תהום שאין לה תחתית, בתוך שבי ששכחו ממנו כולם: האויבים, בני עמו, והאנושות כולה.

רום לא לבד. אבל הוא גם לא איתנו

הג’יהאד האסלאמי טען לאחר שחרור הסרטון כי אבד הקשר עם שומריו.
הם לא יודעים אם הוא חי או מת.
אותו ארגון שחטף אותו – עכשיו מסיר אחריות.

ומה בצד של ישראל?
פוליטיקאים עוסקים במלחמה, בהישרדות.
הציבור ממשיך הלאה – קיץ, חופש, שגרה.
ומשפחת ברסלבסקי, כמו משפחות אחרות, נותרת לבדה עם התהום.
האם תמי ברסלבסקי יודעת זאת. מה כבר היא יכולה לעשות מול עולם כזה ואנושות שכזו.

האם זו המלחמה שישראל רוצה לזכור?

איש אחד – גורל אחד

וכאן עולה שאלה אחרת.
האם ייתכן שאדם אחד בלבד – נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ – יהיה זה שישבור את הקיפאון?
לא מתוך חמלה. לא מתוך אהדה.
אלא כי יש לו אינסטינקט לחוש סיפורים שמרעידים את העולם.

(המופתי עוכב בהר הבית – תיעוד מהזירה באל-אקצא)

טראמפ לא מפחד מזעזועים. הוא מבין תדמית. הוא מזהה רגעים.
וסיפורו של רום ברסלבסקי – הוא רגע כזה.
רגע שבו אפשר לשנות את מסלול חייו של אדם, ולהיזכר לנצח כמי שהציל את מה שאחרים כבר ויתרו עליו.

ואם היית רום?

אם היית רום ברסלבסקי – שוכב על רצפה זרה, רעב, רועד, שותק – האם היית עוד מאמין שמישהו יבוא?
ואם אתה לא רום – מה אתה עושה כשהוא מסתכל לך בעיניים מהמסך, בלי קול, רק עם מבט?
האם אתה מדפדף? מתרגל? מתרחק?

הפנים שלו – לפני ואחרי – הן הראי של הדור הזה. הן מה שמצייר אותנו כשהסרט נגמר.
ומי שממשיך הלאה, כרגיל, ואומר 'אין מה לעשות' – אולי באמת אין. 

כי מה שעובר על רום – זו לא רק טרגדיה. זו העדות הרשמית לכך שהעולם הפך אדיש מדי כדי להיות מוסרי.

ואולי – רק אולי – דווקא אדם אחד, רחוק, נשיא בשם טראמפ, ירים את הטלפון וידאג לו, אישית.