סביב כיכר ספרא, בלב ירושלים, סמוך למפגש רחוב שלמה המלך ורחוב יפו – העיר נראית כמו אתר חפירה, בזמן שברקע מהדהדות אזעקות תחת איום הטילים של איראן. בין גדרות מתכת, תעלות פתוחות ומנופים מושבתים, פרויקט הרכבת הקלה לא נראה מתקדם בקצב הרצוי. במקום תחבורה – יש שאטלים. במקום התקדמות – יש עיכובים. ובמקום קיץ של פיתוח – קיץ של עצירה.
העבודות לחיבור הקו האדום לקו הירוק של הרכבת הקלה החלו ב־21 במאי, עם תכנון ברור: 14 שבועות של חסימות כדי לסיים את אחד המקטעים התחבורתיים החשובים ביותר בירושלים. אלא שמאז – התחיל מבצע "עם כלביא", ואיתו אזעקות חוזרות בבירה.
(לא רק עבודות הרכבת הקלה: גם התלמידים בירושלים בצרות)
כל אזעקה בעיר עוצרת מיד את העבודות: הצוותים מפונים מהשטח, הכלים כבדים מושבתים, ולעיתים לא ניתן לחזור לעבודה במהרה. ההפסקות האלה, שמתווספות לעיכובים שכיחים ממילא בפרויקטים של תשתית – כמו קשיים הנדסיים, תיאומים לוגיסטיים ותגליות ארכיאולוגיות – עלולות לדחות את לוח הזמנים המקורי.
מול כיכר ספרא – חשש שנתקעים
חלק משמעותי מהקו האדום מושבת כבר מעל לחודש – מהתחנה המרכזית ועד גבעת התחמושת. למרות הפעלת שאטלים, הנוסעים מדווחים על זמני הגעה לא עקביים, עיכובים ולחץ מתמשך. "אנחנו פשוט מוותרים", אומרים חלק מהתושבים, שמעדיפים למצוא דרכים עצמאיות להסתדר או פשוט להישאר בבית ברקע המלחמה עם איראן.
האזור הסמוך לכיכר ספרא – ממש מול עיריית ירושלים – הוא קרוב לוודאי אחד המקומות הסמליים ביותר בעיר. אם שם נעצר הכול, זה לא רק אירוע שתקוע – אלא תחושת התקדמות עירונית שלמה. ודווקא כשהעיר זקוקה לשגרה, לשיפור ולחיבורים – היא שוב מוצאת את עצמה מתמודדת עם קטיעות.
(בשכונת גילה יש מיעוט נעלם שרותח על עיריית ירושלים)
ומה עכשיו?
למרות שטרם פורסמה הודעה רשמית על דחייה, ההערכה היא כי הסיכוי לעמוד בלוח הזמנים המקורי הולך ופוחת. כל אזעקה משמעותית – עלולה להוסיף יום-יומיים של עיכוב. בקיץ שבו גם כך החום, החופשות והמתח הביטחוני שוחקים את היעילות – המשמעות ברורה.
