יהודים אלמונים, שמטעמים מובנים בחרו להישאר בלתי מזוהים, קבעו השבוע בלילה שבין יום רביעי לחמישי מזוזה בשער הכותנה – אחד מהשערים הפנימיים שמוביל ישירות להר הבית בירושלים. האלמונים ניצלו הפוגה זמנית בסופת "ביירון", ובחסות העלטה והקור, ביצעו את המעשה.
שער הכותנה הוא אחד השערים בהם משתמשים הפלסטינים כדי להיכנס למסגד אל אקצא. המעשה מהווה הצהרה פוליטית, אידיאולוגית ודתית של האלמונים, בדבר הזיקה הדתית וקביעת הריבונות היהודית על מתחם הר הבית.
מהם הקונפליקטים סביב קביעת מזוזה בשערי העיר העתיקה בירושלים?
המעשה מזכיר נשכחות מהשבועות הראשונים שלאחר מלחמת ששת הימים (יוני, 1967), בהם נקבעו מזוזות בשערי העיר העתיקה.
מיד לאחר שחרור העיר העתיקה של ירושלים במלחמת ששת הימים, התעוררה יוזמה סמלית ודתית משמעותית לקבוע מזוזות בשערי העיר העתיקה של ירושלים, כביטוי לחזרת הריבונות היהודית על העיר המאוחדת. היוזמה העיקרית הייתה של הרב שלמה גורן ז"ל, שהיה אז הרב הראשי לצה"ל (ומאוחר יותר הרב הראשי לישראל).
כבר אז עוררה סוגיית קביעת המזוזות מחלוקת הלכתית בין הפוסקים: האם חובת קביעת מזוזה חלה על שערי העיר העתיקה, כשם שהיא חלה על פתחים של בתי מגורים, חדרי שומרים, בתי מדרש וכד', שיש להם שימוש קבוע.
היוזמים (הרב גורן ואחרים) סברו שיש לקבוע מזוזות בשערי העיר העתיקה כחלק מחידוש מצוות יישוב ארץ ישראל, וכביטוי לכך שהשערים משמשים ככניסות ל"בית" הלאומי היהודי. בשערים ששימשו גם חדר משמר או מחסה, כמו שער ציון, החיוב היה קרוב יותר להלכה הקלאסית.
המתנגדים/המסויגים ובהם רבנים אחרים, התלבטו בשאלת חיוב המזוזה בשערי עיר גדולים (בדומה ל"שערים מזוזות" בגמרא), ובמיוחד לאור העובדה שלא בכל השערים התקיים שימוש פנים כנדרש על פי ההלכה (כגון מגורים או שמירה). עוד סברו המתנגדים כי בהיותו של הר הבית כולו, לרבות השערים המובילים אליו, אתר קדוש, הרי הם פטורים מחובת מזוזה.
בסופו של דבר, בדרך של פשרה, נקבעו מזוזות על חלק מהשערים. אלו שנקבעו היו ללא ברכה (לפחות בחלק מהמקרים), בשל הספק ההלכתי לגבי החיוב המוחלט.
האם הסטטוס קוו הדתי בהר הבית עומד בפני סיכון?
השערים בהם נקבעו מזוזות היו שער יפו, שער ציון, שער האריות ושער האשפות. בטקסים שתועדו משער יפו ושער ציון, נטלו חלק הרב גורן, האלוף עוזי נרקיס ז"ל, שהיה מפקד פיקוד מרכז במהלך המלחמה ואישי ציבור מירושלים. את המזוזות ובתי המזוזות העשויים מברונזה, וחלקן מצופות זהב, סיפקה הרבנות הצבאית.
בבדיקות שנערכו בשנים האחרונות (למשל, בדיקה משנת 2020 בשער יפו), התגלה כי בתי המזוזות ההיסטוריים שהותקנו בשערים, היו ריקים מקלפים. המשמעות היא שהמעטפת החיצונית המעוטרת (העשויה ברונזה או מתכת אחרת) נותרה, אך הקלף עצמו, שהוא העיקר ההלכתי של המצווה, הוסר או נעלם.
ההערכה היא כי קלפי המזוזות הוסרו ככל הנראה זמן קצר לאחר קביעתן, וזאת בגלל הלחץ שהפעיל שר הביטחון דאז, משה דיין ז"ל, ששאף להימנע ממאבק מדיני בעניין הריבונות בהר הבית וביקש לשמור על הסטטוס קוו הדתי בהר בפרט ובעיר העתיקה בכלל, והעביר את האחריות לניהול סדרי הר הבית לידי הוואקף. פעולת קביעת המזוזות בשערים נתפסה כחלק מהמאמץ להחיל ריבונות דתית יהודית במרחב הציבורי של העיר העתיקה, צעד שדיין ביקש למתן.
