בין גשם לגשם ירושלים נושמת באמצע חודש דצמבר 2025 אור ושמש ברחוב יפו. 15 מעלות צלזיוס, והעיר מתמלאת, אחרי ימי גשם סוערים, שלוליות, ונהרות מים שהרחיקו את המדרכה מהכביש, מטריות קרועות ונטושות בצידי הרחובות, והנה הפתעה! 15 מעלות ואין רוח, הירושלמים לא נשארים בבית.
מה קורה לרחוב יפו כשמזג האוויר בירושלים משתנה?
רק לפני כשבוע, בזמן ביקורה של הסופה ביירון, היו רחוב יפו, אגריפס, המלך ג'ורג' ושטראוס במערכת חורפית שהושיבה את כולם בבתים. והנה, לפני מערכת חדשה, שתגיע בעוד זמן לא רב, כיאה לאופיו של גנרל חורף, ירושלים ההררית קיבלה בונוס חורפי: אפשר להשאיר מעילים בבית ולהסתער על ההפוגה הנעימה.
ברחוב יפו נפתחו שוב שמשיות, שולחנות קפה נשלפו אל המדרכות, והרכבת הקלה בירושלים שועטת קדימה עמוסה במי שממבקשים לנצל כל קרן חמימה. אנשים ממהרים לחנויות בגדים, אל הדואר, אל סידורים בעירייה ובלשכת התעסוקה.
כמה קרני שמש הפכו את מרכז העיר להומה באדם. כמו יציאת ילדים להפסקת הבוקר אל החצר מהכיתות בבית הספר. ירושלים, ולו לרגע, נראיתה כאילו תיאמה מראש פגישה עם השמש. צעירים, מבוגרים, מאכילי יונים, מטופלים על כסאות גלגלים, כולם יצאו ליהנות ממה שמזג האוויר הציע. והנחליאלי שבושש בסתיו, הופיע לבסוף, יחידי, מטייל על הדשא בכניסה לאזור שער יפו.
למה שמש חורפית בירושלים משנה את התחושה בעיר?
יש משהו בירושלים שביום שמש חורפי הופך אותה לסלחנית יותר. הקצוות החדים של הקונפליקטים, הלחץ ממחלת השפעת או הפקקים הבלתי נסבלים, הכל נראה לרגע מרוכך וכיפי. הצלילים העולים מכיכר ספרא מעל הפסנתר שהוצב כמיצגו של שורד השבי, אלון אוהל, מוסיפים לאידיליה הזמנית.
כל התופעה הירושלמית יוצרת תובנה על הישראליות בכלל. מדינה שחיה ב"הפוגות". אלופה בניצול המומנטום, בידיעה שהסערה הבאה כבר מעבר לפינה. הנחליאלי הבודד הוא לא רק סימן לעונה, אלא סמל ליכולת למצוא פינה של שקט בתוך המולת החיים הדינמיים. ב-15 מעלות הללו, ירושלים היא לא רק עיר של היסטוריה, היא עיר של אנשים שפשוט מחפשים קרן חום אחת שתחמם את הלב לפני שהשמיים יתקדרו שוב.
רק לשאוף את ארומת הקפה החם והמהביל, לעשן סיגריה אלקטרונית ולהפריח בועות עשן, לשוחח מעט ולהיפרד לשלום, עד לפעם הבאה.
