אל-אקצא ריק בגלל איראן: רק היונים מתפללות בהר הבית

מבצע "עם כלביא", מתקפת צה"ל באיראן, יוני 2025,
השאיר את הר הבית מיותם ממתפלליו הרגילים.

הסגר על ההר הפתיע כאשר מאות יונים נחתו על הרחבה הדוממת, הומות תפילה, לשלום העולם.

עד יום חמישי בו שוחררה ההגבלה לקומץ  מתפללים בירושלים, נסגרו שעריו של הר הבית בפני כולם.

שער המוגרבים – התצפית שלא תיאמן

אני ניצבת בצילו של שער המוגרבים בעיר העתיקה בירושלים, דרכו ניתן לצפות אל הרחבה, ומצטמררת מהשקט והיעדר נוכחות מתפללים.

כוחות ביטחון עומדים בדריכות ולא מאמינים שהשאון ההומה והסערה האנושית מלפני כמה ימים, הפכו לנחלת הרוח שנושבת במקום כשכל ההיסטוריה עוצרת נשימה. ההר שניצב בלב ירושלים מוקף בחומת העיר ומקודש בסמליו הנצחיים – מסגד אל אקצא ומסגד עומאר בעל הכיפה המוזהבת – שוהים בסגר. מתחם קדוש לשני עמים בחלקה הדרום מזרחי של העיר העתיקה: הכותל המערבי, קיר התמיכה הקדוש של ההר, גם הוא דומם על פתקיו נושאי התפילה, ועל ברושיו ואורניו הצומחים כנזר לראשו.

(האיש שכבר ניצח את איראן, שר בלב ירושלים מכל הלב מול איום הטילים)

באופק ההיסטורי והמרתק, הר הזיתים ושלוחותיה של העיר העתיקה מתקופות שונות. הר הבית, המוקף בנוף אורבני בן אלפי שנים, נעול על כל שעריו ונעול מוקד רוחניות. מקום שהפך לטבור של סכסוכים פוליטיים ודתיים שנים רבות, הלב הפועם של חיי הדת והלאום בירושלים – הפך לזירה שקטה, שנחה מקרבות, התנגחויות והשפלות בלתי נסבלות, וכעת מחכה לטילים.

הבטחתכם יונה – עלה של זית בירושלים

רק קריאת ה"אד'אן" הבוקע וקורא למאמינים המוסלמים לשוב ולהתפלל את אחת מחמש התפילות, מחזיר את הנוכחים מנגד למציאות. מי שעונה לקריאת המואזין הן להקות היונים המקננות בין עצי הזית העתיקים שברחבה. הן הפכו למתפללות הבלעדיות, בעוד בני האדם נאלצו להישאר בחוץ, מורחקים מהקודש. מראה סוריאליסטי המזכיר לנו את מחיר הסכסוך.

בימים רגילים, הר הבית הוא פסיפס של אמונה: מוסלמים נכנסים דרך שערי אל-אקצא, יהודים מאובטחים עולים בקבוצות ותיירים רבים מכל הדתות והעולם באים בשערי ההיסטוריה.

עומאר בן 14, קולט את התעניינותי ומספר לי שהוא בא מידי בוקר משכונת א-טור להתפלל על ההר עם אביו – "זה כמו הבית השני שלי". מורת דרך ללא תיירים אומרת לחברתה, "תראי מה זה, המקום המבטא תנועה, אמונה ורגש, הפך להיות תזכורת אילמת למציאות של מלחמה". רק עובד הניקיון, עובד חיוני, ממלמל – "בחיים לא ראיתי כל כך הרבה יונים ברחבת הר הבית".

מחזה נדיר. היונים באו להגיד משהו לבני האדם.

עובדי הווקף הנמצאים במרחק מה, נעים בדממה. השמירה ההדוקה ניכרת בכל פינה. זהו סגנונו של הסגר. שגרת ציפייה דרוכה תחת מעטה של אי ודאות. ובתוך השקט ואין שלום ואין שלווה מסתובבות להן בעלות הרגליים האדומות והכנף האפורה בחופשיות. לא מקבלות שום גזירות אנוש. עבורן הר הבית נשאר מקדש פתוח לכל מי שחפץ, ללא כפייה, ללא גירוש, ללא טקסי דת ופולחן העלולים להביא לאכזבות, דם וחרחורי מלחמה. יונות השלום, הלוואי!