ברחוב יפו בלב ירושלים עומדת עגלה בודדת מול חנויות סגורות – מספרת סיפור של עיר דרוכה. בשבוע האחרון, וביתר שאת ביממה האחרונה – לקראת שבת ומאז מתקפת הטילים העוצמתית של איראן בבוקר יום חמישי, מדווחים בעלי מכולות, סופרמרקטים וחנויות לכלי בית על גלי קנייה לא מוסברים של מוצרי בסיס: נייר טואלט, מים, כלים חד פעמיים, מגבונים, חטיפים – ובעיקר מה ש"מחזיק" כמה ימים.
"אני רואה פה התנהגות כמו בקורונה", מספר בעל חנות סמוך לשוק מחנה יהודה. "רק שהפעם אנשים מדברים על טילים, על מתקפה דו־חזיתית – ועל מה יקרה אם אין חשמל או מים. זה כבר לא בגלל מחלה – זו חרדה מהתמוטטות".
הפסיכולוגיה מאחורי הפאניקה: למה דווקא עכשיו?
על פי מומחים לפסיכולוגיה התנהגותית, ההתנהלות סביב קנייה המונית בעת חירום נובעת לאו דווקא מצורך אמיתי – אלא מהצורך בהחזרת שליטה.
לפי ספרות בתחום רבות מההתנהגויות שאנחנו רואים כיום בירושלים הן ביטוי של חוסר אונים קולקטיבי, כאשר המציאות נראית מסוכנת, המוח מחפש עוגנים. עבור רבים, המדף בבית – מלא במצרכים – הוא סוג של עוגן רגשי.
(האם המיגון התת קרקעי של הדסה יעמוד מול מתקפת טילים של איראן?)
המשבר הנוכחי שונה ממשבר הקורונה או סבבי לחימה בעזה, בכך שהוא מלווה בתרחישים קיומיים – תקיפת טילים על אזרחי ירושלים, כפי שכבר קורה ברחבי ישראל, פגיעה בתשתיות ארציות, או אפילו קריסה כלכלית. התחזיות החריפות שמסתובבות ברשתות רק מלבות את החשש.
לא רק מלחמה: גם לקראת שבת – וגם לקראת הלא נודע
בירושלים, עיר שבה יום שישי הוא גם התארגנות לשבת, מתווסף לתחושת החירום גם ממד רוחני וחברתי.
"הלקוחות שלי לא מדברים רק על איראן, הם מדברים על שבת 'של פיצוצים'," מספר עובד ברשת מזון חרדית. "יש מי שקונה לשבת – ויש מי שקונה כי הוא חושש שזו תהיה השבת האחרונה כמו שאנחנו מכירים".
במקביל, יש גם ממד של 'תחרות פסיכולוגית': ברגע שאדם רואה את האחרים מעמיסים – הוא נלחץ בעצמו.
זהו אפקט מוכר שמתפשט מהר בעיר כמו ירושלים –
שבה הכול צפוף, רגיש – ורועש.
נכון לעכשיו, אין הנחיות ממשלתיות לפינוי, אין מחסור בפועל, ואין עדות לסכנה מיידית לאספקת המזון בירושלים. ובכל זאת, כמו שראינו בעבר, תודעה היא מציאות – ובירושלים, התודעה כרגע מתוחה מאוד.
