בדיחות חתולים כשכל העיר חפורה: עיריית ירושלים בטוחה שמצחיק

ירושלים מתעוררת בכל בוקר לרעש חפירות, פקקי ענק ושיבושי תחבורה – ובתוך כל זה, מישהו בעיריית ירושלים החליט שזה זמן טוב לבדיחות. שלט חדש שנתלה ברחוב הנביאים נושא את הכיתוב "חתולת כיכרות", רפרנס עיצובי שנון לכאורה ל"כיכר החתולות" הירושלמית. ההומור קליל, החתולה חביבה, אבל התזמון? לא בטוח שנכון.

הדבר נעשה במסגרת מה שנראה כמו קמפיין הומוריסטי לקראת הקמת תחנת הרכבת הקלה במרכז העיר, וכולל גם סוג בדיחות על צמחים ועל גלגול מלוואח – אשרי הצוחקים. בזמן שכל העיר נראית כמו אתר בנייה, הקמפיין הזה מרגיש כמו בדיחה פנימית שלא כולם שותפים לה.

(הגעתם בימים האחרונים למרכז ירושלים? חלקים מרחוב יפו נראים כמו אחרי הפצצת טילים מאסיבית על העיר – וידאו פה)

כשהומור נתקל בבטון: הפער שבין כוונה ציבורית למציאות עירונית

מאחורי החתולים מסתתרת תוכנית תחבורתית רחבת היקף: העבודות לחיבור הקו הירוק לקו האדום של הרכבת הקלה. הפרויקט, שהחל רשמית כבר ב-2020, נמצא בימים אלה בשיאו. החל מ-21 במאי 2025, התחילו עבודות שמביאות להשבתה חלקית של התחנות לאורך ציר יפו – ולפי התחזיות, השיבוש יימשך לא פחות מ-14 שבועות. בין השאר, תשע תחנות פעילות לא יפעלו, והקו יפעל במתכונת מקוצרת בלבד. הצפי לסיום הפרויקט כולו: איפשהו ב-2026.

עיריית ירושלים בחרה להגיב למצב באמצעות שפה גרפית חדשה, עם שלטים מאוירים, כיתובים שלכאורה "מדברים ירושלמית", ורוח קלילה שנועדה ככל הנראה להפיג את המתח. אבל כשאלפי ירושלמים מאחרים לעבודה, עומדים בפקקים ומאבדים שעות יקרות על קווים מושבתים – החתולים האלה לא מצחיקים.

מתי הומור עירוני הופך לניתוק רגשי?

הגישה השלטונית של שימוש בהומור בעת מצוקה ציבורית אינה חדשה. בספרות האקדמית היא מוכרת כתופעה של "קרנבליזציה של המרחב הציבורי" – תהליך בו מוסדות משתמשים בשפה קומית כדי לנטרל ביקורת. אך כשהקהל נתון תחת עומס, הסבלנות לבדיחות קצרה. מחקרים באורבניזם ביקורתי מצביעים על כך שדווקא עודף עיצוב גרפי והומוריסטי בעת עבודות תשתית עשוי להחמיר תחושות תסכול, ולא לרכך אותן.

בעידן שבו תושבים מצפים לשקיפות, זמינות מידע ותחושת שליטה, הומור שמופיע ללא הקשר לקושי – עלול להתפרש כהתעלמות. הציבור אולי סולח על פקקים, אבל מתקשה לסלוח על תחושת ניכור.

(יש מישהו שגר בירושלים שלא איחר לעבודה בשבועות האחרונים? קיים דבר כזה? עובד מצטיין, אם כך: השיבושים – כאן)

החתולה שעל הגדר ברחוב הנביאים אולי חייכה למעצב שיצר אותה. אולי אפילו הצחיקה כמה עוברי אורח. אבל בשביל רוב התושבים – זו לא שפה, זו חומה. חומה שמפרידה בין תכנון ציבורי רווי הבטחות לבין מציאות עירונית סואנת.

אם עיריית ירושלים באמת רוצה לתקשר, כדאי שתשקול להחליף את החתולים בלוחות זמנים, את הבדיחות במסלולים חלופיים – ואת הפוסטרים בפתרונות יעילים.