שער יפו
צהריים
שמש יוקדת
דוכני רקמה ומזכרות
צלב זהב
כפייה רקומה
נזירה אחת שואלת כמה עולה
ולצידה
זקנה פלסטינית לא אומרת מילה
ואז – אזעקה בירושלים
לא של שוטר
לא של מונית
אזעקה
רעם בשמיים
נשמע רחוק
אבל מרעיד
גם את מי שלא מפחד
הנזירות לא בורחות
האישה בלבוש השחור נשארת לעמוד
הילדה עם הגלידה מביטה באמא
והאמא לא יודעת לאן להוביל אותה
בחור צעיר ממזרח ירושלים
מרים את המבט
בלי לרוץ
בלי לומר מילה
(למי שייך בית הכנסת תפארת ישראל? דתיים נגד חרדים ולהפך – בכתבה הזו)
עיר של זהב
עיר של ברזל
עיר של תודעה מפוצלת
אזעקה אחת
שלוש שפות
אינספור רגשות
ירושלים של היום
זה לא רק מי ירה
זה גם מי הרגיש
ומי לא
רגע האזעקה בשער יפו, ירושלים – אנשים נעצרים, מביטים לשמיים, והמרחב משתנה. תיעוד מהיום בעיר העתיקה.(צילום: ירושלים אונליין – בארי שחר)
ליד הדוכן של האבנים הקדושות
צלם תיירים שואל "Is it real?"
ומקבל מבט של "מה נראה לך?"
האזעקה נשמעת ברקע
אבל השאלה שלו נשארת באוויר
יש כאלה שמציצים מהחלון
יש כאלה שלא טורחים לסגור אותו
במזרח ירושלים
האזעקה היא לא הוראה
היא המלצה
עוד רעש בתוך רעשים אחרים
(השיפוץ בכותל הקטן יגרום לתקרית בינלאומית? בכתבה הזו)
ובלב הרגע
קול המואזין משתהה
כמעט מתנגש עם הצופרים
וזה נשמע כמו תפילה
שלא ברור לאן היא מכוונת
השוטר בצד השני של הכביש
מניח יד על הקשר
אבל לא מדבר
הוא לא רץ
הוא לא מזהיר
הוא רק בודק אם מישהו אחר כבר אמר משהו
הכיפות הכחולות של התיירים
מצטופפות מתחת לקימור
יש מי שחושב שזה מקלט
יש מי שיודע שזה רק קיר
בירושלים – גם האבן לא תמיד מגינה
בצד
יושב זקן ערבי
עם כוס תה חם
ומביט באזעקה
כאילו זו תזכורת ישנה
שכבר איבדה את כוחה להפתיע
(מה קרה היום באותו זמן בשוק מחנה יהודה? כאן)
