שוק מחנה יהודה הפך בשבועות האחרונים לים אדום קטן עם פלישת התותים ועגבניות השרי. זעירים, קטנים וטעימים, כמו ממתקים – עונת התות ועגבניית השרי כבר כאן. מהודרים באדמימותם ובטעמם המרגיע והמרווה נחטפים במהירות מהדוכנים הערוכים מול תחנת הרכבת הקלה.
כך, הפגישה הראשונה בפתחו של השוק כבר מעלה את כובדו של הסל. בעלי יוזמה שוחרי תחרות הפתיעו את הצרכנים עם קופסאות תותים בשלים מצולפנים ומבטיחים קנייה איכותית. ליד חנות הפיתות והלחמניות ברחוב יפו בואך פתחו של מחנה יהודה – פנחס, שמכר בגדים, הבין את צו השעה: זה לא זמן לבגדים, זה זמן התות. ואהוד, בפתחו של רחוב אגריפס, העלה לדוכנו היישר מעמק הירדן סלסלות שרי, יפיפיות אדמדמות.
אדום אחר: של תקווה ובריאות
האמת, צבען של דמויי התכשיט בשוק היה עד עתה נעדר. היה ירוק של פול, ארטישוק ואפונה. היה לבן של שום וכרובית, צהוב של לימונים, חום של אגוז קוקוס, והנה הגיע צבע השני הארגמני והעז. זעירים, אך מתחרים על הרגעת הלב והדאגות. החיים זה לא רק אזעקות ו"צבע אדום". לא רק דם, יזע ודמעות. יש אדום, שבמהותו החיובית מזכיר את יופייה של השלכת האדומה, את השיכר האדום המשמח לבב אנוש, ואת השושן.
מזכירים לב אוהב וגם את יבולי האבטיחים האדומים והמתוקים בשדות. התות ועגבניית השרי היו בשמחה מצרפים אליהם עוד אדום זעיר ומתוק לחגיגה. חבר ממנו נגזר שמה של העגבנייה הפעוטה, שרי – את הדובדבן. הוא יפקוד את השוק מאוחר יותר. בינתיים, עגבניית השרי גאה בגודלה הביסי, בהיותה סוג של חטיף, בתפקידה לקשט סלטים, בכך שאפילו ילדים אוהבים אותה והכי חשוב – היא מתורבתת, גאווה ישראלית. היא לא תקבל תחליף לשרי מטורקיה, או מירדן, כמו העגבנייה הבוגרת, שחסרה בימי המלחמה ויובאה מהגולה.
שיר, בריאות ולקח לסיום
עגבניית השרי היא סוכריית השדה שבמקום לשלוח אותנו ואת הדור הצעיר לרופא השיניים, תעשיר אותנו בליקופן – נוגד חמצון, תסייע במניעת סרטן, תעשיר בויטמין C ותתמוך בבריאותנו בהיקף שאינו דומה בכלל לגודלה. התותים האדומים מתחייבים בצבעם ליטול תפקיד חשוב בהנמכת גאוותו של הכולסטרול הרע, לחזק את מערכת החיסון, להוריד לחץ דם ויש אומרים גם להאט את תהליך ההזדקנות.
התותים המדוברים של שוק מחנה יהודה – מתוקים, מושכים, והפכו כבר לאטרקציה לצילומים (צילום: בארי שחר)
לפני התות – יש מלך: כך הפך הארטישוק ללהיט האביב של שוק מחנה יהודה
כל הטוב הזה בשוק מחנה יהודה, על בסטה סתמית, ועליה, תותים-תותים, בואו נקנה רק תותים, במקום עוד מכונות של מלחמה, טילים ואמל"ח. הנ"ל, שרוקנו את המורל מליבנו, טשטשו את התקווה – ערפלו את מושג החירות והעצמאות. במקום אלו שהשאירו את ההסמקה והמבוכה בליבנו, בזוכרנו שהחטופים עדיין בעמקי האדמה, שכחו טעמו של כל פרי וירק וטעמם של החיים.
ואולי כדאי להיזכר בלקח החשוב שלמדנו מסיפורה של תרצה אתר, בספרה, האריה שאהב תות: דרך קשה שעוברים בחיים, אמורה לפקוח את עיניים, להתבגר, לשנות מהלכים ולהתקדם אל הפתור והשלם.
זה לא נגמר: יוצאים מהשוק – הולכים שתי דקות ומוצאים תות אחר לגמרי – נסיך לבן
