ריח האש כמעט באוויר – שכונות המלוות את רחוב יפו בירושלים נערכות לל"ג בעומר – כמו פעם, רק קצת אחרת. השבוע, ביום חמישי, 15.5.25, ימלאו 33 ימים לספירת העומר. יום שמחה מסורתי ונקודת ציון לסיום מנהגי האבלות של ימי ספירת העומר. זהו גם תאריך פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, ובמקום להדליק נר לזכרו, מדליקים מדורות ענקיות.
האווירה לקראת ההדלקה המלווה בשירים, ריקודים, ו"הורה עלי, עלי, אש הדליקי בלילי", מתחילה להתבסס כבר אחרי פסח. משימתם של הילדים, לחפש קרשים ולערום למבנה ענק. בחצרותיהן של נחלאות, מקור ברוך, אוהל משה ושכונות אחרות, מתוכננות מסיבות בוערות, כשבקודקודן תמיד יישרף אחד משונאי ישראל – המן, פרעה, היטלר או אנטיוכוס.
כך גם טיפה היסטוריה יהודית תיקח טרמפ, ותיפול על אוזניים רכות ולב צעיר. מישהו ילמד, עת יחוררו תפוחי האדמה בחוט התיל. יעקב, תושב רחוב כי"ח, נזכר איך היה יוצא עם אחיו דויד לחפש קרשים אצל מויז הנגר. אפרים, אבי ודניאל – פייטני העל של ירושלים, שומרים על מיתרי קולם, להנעים בשירי "בר יוחאי נמשחת- אשריך! שמן ששון מחבריך". בערב ההדלקה ינעימו לחוגגים שיקשיבו בעיניים בורקות, לחיים חמות ולב זוכר – נעימות שיאדירו את שמו של כוכב החג.
כל זה, כאן לא רחוק משוק מחנה יהודה, בשכונת מזכרת משה, בה הוענקו לנו חוויות ילדות מאושרות, ביניהן ההכנות לל"ג בעומר. היינו אוספים בקופסאות שימורים ריקות נפט שנתרם ע"י השכנים, ולא יודעים נפשנו משמחה. אף פעם לא הבנו ולא ידענו מי זה בר כוכבא, ולמה הכניסו אותו לכלוב עם אריה, והכי הזוי היה שהוא רכב על האריה ויצא בדהירה אל החופש.
הנגר משכונת מזכרת משה – האיש והאגדה – בכתבה הזו
לא בדיוק עשו לנו סדר בין הגיבורים, ובין העובדות. המבוגרים שרו על בר יוחאי, ואנחנו על בר כוכבא ורבי עקיבא וזה היה עוד בעידן שלא הייתה שביתת מורים וגננות. לימים קראנו והחכמנו והעברנו את ההיסטוריה בצורה יותר מדויקת לדור הצעיר. סיגלית, תושבת נחלת שבעה ואמא לשלושה, מספרת על היערכות בני משפחתה לקראת החג. הם כולם אוספים סנדות, מעמדים למקררים ומכונות כביסה מעץ, וביום חמישי יצטרפו למדורה המאורגנת בגינה הקהילתית.
בין ריקודים לאש: רגע קליל בעיר שחוגגת עם זהירות
אכן זה רעיון לא רע, בייחוד כשכולנו עדיין בהלם מהשרפות הנוראיות שפקדו את מבואותיה של ירושלים רק לפני כשבועיים. שריפות יער שכילו אלפי דונמים של ירוק ושל השקעתו ועבודתו של מר חורף וחברת קק"ל. שרפות שכמעט העלו את הרעיון לבטל את החג בו אנו בעצמנו יוזמים הדלקת אש.
בעיר שעדיין נושאת את ריח השריפה – רגע אחד של חיוך: חיילות רוקדות בירושלים, לפני ל"ג בעומר (צילום: בארי שחר)
השילוב בין מסורת לבין הרצון לשמור על נקיון וביטחון חייב להיות בראש כל מעייניו של אדם מבוגר, צעיר וילד המחשיב עצמו לאחראי, אכפתי ותרבותי.
אז תכינו את המרשמלו, צ'יפס, פלאפל, מיץ פטל וגזוז. הכינו שירון מפתיע, ושירו על "האש מפצחת זרדים בדממה ומשחיר הקפה בפינג'אן, והרוח נושבת קרירה..".
