ירושלים היא עיר של קודש וחול, היסטוריה וקידמה, סמטאות צרות ורחובות סואנים. אבל מתחת לפני השטח, מתרחשת תופעה תמוהה, כזו שנדמה כי נלקחה מתוך תסריט – היעלמותן הסדרתית של מכולות בלב העיר, ברחובות רש"י, הטורים, שרי ישראל, אגריפס, יוסף בן מתתיהו ואחרים, שחווים שינוי צרכני דרמטי. המכולות נדחקות הצידה, לטובת דור הטאץ'. "הקוד הסודי" העלים את החמימות של המכולת השכונתית. זו שהייתה במרחק צעדים מכל בית, וסיפקה מוצרים בסיסיים – חצי לחם שחור, חלב, גבינה וגולדבנד.
ירושלים עוברת התפתחות מסחררת, ומה שהיה עד אתמול, נעלם. הפרסומות האחרונות באמצעי התקשורת מציעות דרכי תשלום חלופיות וחדשניות. העברה ישירה בביט, תשלום דרך הסמארטפון, ועוד. ובעידן האפליקציות? מה על המכולות? הן נסגרו – חלקן מרצון, אחרות בלית ברירה. התכנון העירוני דוחק החוצה את הקטנים והוותיקים, ומזמין את הגדולים והחדשים. במקום מכולת – מגיע סניף רשת ענק.
גם רמי לוי קנה את זה במכולת – גרעינים משק יוטה
האיש החזק בעולם הצרכנות והקמעונאות כיום הוא רמי לוי. מי שבעצמו היה הולך למכולת בהיותו ילד. מעבר כלכלי, או שינוי תרבותי? לדור הצעיר בירושלים, ובכלל, המושג מכולת הוא זיכרון עמום מסיפורים של הוריהם. דור שעושה קניותיו בהזמנות ואונליין. אך בירושלים נדמה כי היעדר המכולת, הפך את המרחב הציבורי לאנונימי, נטול נשמה.
(אבל יש גם צדדים בירושלים שלא ישתנו כנראה לעולם – ובתחנה המרכזית יש דוגמא מעולה, כמו הקיר נגד עין הרע, בכתבה הזו)
פייבוקס, וקאשבק In, "לשלם בהקפה" או "תרשום" – Out. נהגנו ללכת למכולת מול ביתנו ברחוב רש"י, ועשינו קניות. חיכינו שיחתכו לנו פרוסות נקניק מהסלאמי הארוך לכריך לבית הספר. עם עיפרון שטוח על האוזן, יוסף החנווני הפקיד בידינו עשר ביצים, ועשרים אזהרות שלא תשבר אף ביצה בדרך. הכל קנינו במכולת. ממתקים, קמח ואבקת אפייה להכנת החלה לשבת. גרעיני חמנייה מתוך שק היוטה שעל רצפת המכולת הצפופה שלעיתים רחוקות נשטפה. ירקות ופירות נקנו בשוק מחנה יהודה הסמוך, וכן מוצרי בשר.
"רמי לוי" היה סתם ילד מהכיתה, "אושר עד" היה ברכה ליום הולדת. " יוחננוף", "ויקטורי", היו שמות משפחה, "קארפור"? בכלל מילה בהודית. "מבצעים לחג" – עוד מושג שעדיין לא היה בלקסיקון של הורינו. אפליקציה, ובכן, זו מילה מארץ אחרת, "משלוח עד הבית" – זה באמת שירות לא מוכר. מה שכן היה מוכר וידוע הוא שילדים הולכים למכולת לקנות לבד, כל מה שחסר בבית. היום הילדים עסוקים בפלסטיישן והולכים לבד למקרר.
תם עידן המכולת – והחיים בירושלים שונים
המכולות התקשו להתחרות עם סופר-מרקטים מפלצתיים ועם רשתות שיווק מזון שהשתלטו על העיר, ונסגרו. התפתחותן של התעשייה והחקלאות הביאו לעלייה בייצור המזון והפחתת המחירים. "הסופר", שינה את המעמד החברתי של "הקנייה". המכולת הייתה שייכת לאנשי השכונה, היום הסופר שייך לתאגיד. המכולת ייצגה עצמאות, היכרות, ואמון – ומנגד הסופר, מערכת כלכלית קרה, יעילה, אך לא אישית.
תם עידן המכולת. היעלמותה שינתה לא רק את דרך הקנייה בירושלים, אלא את הדרך שחיים בעיר הזאת. הירושלמים, אולי בלי לשים לב, נפרדים לאט-לאט מהמקומות שגרמו להם להרגיש שייכים, מוכרים ונראים.
(מכולת זה לא רלוונטי מה לעשות.. – אבל תגידו, איפה כן קונים דגים בירושלים? נראה לנו שכבר ניחשתם נכון – בכתבה הזו)
