יום ראשון, 25.5.25 בירושלים – והשבוע נפתח בתמונה שמאפיינת יותר מכל את המציאות בעיר הזו: ניידות רפואיות ברחוב יפו, רכב תגובה חונה על ציר הרכבת הקלה, וסועדים בבתי קפה שממשיכים בשגרת הבוקר שלהם. הסצנה שצולמה מול עיניהם של עוברי אורח מגלמת את הפער התמידי שבין דריכות לשגרה בירושלים, בין חיים עירוניים רגילים לבין מענה רפואי מהיר שמגיע תוך רגע.
אין כאן דרמה יוצאת דופן, אך יש שגרה עוצמתית: אורות חירום מהבהבים על רקע רמזור ירוק להולכי רגל, אופנועי תגובה שעוצרים לצד רכבים אזרחיים, ובמרחק כמה צעדים – זוגות לוגמים קפה. זוהי ירושלים: עיר שבה הכל קורה באותו הזמן, ואף אחד לא באמת מופתע.
(גם רכבי החירום ברחוב יפו לא יכולים לקלוט איך אדם חי עבר לגור בתוך קבר בגן העצמאות – כאן)
גם כשהכול נראה רגוע – המוכנות תמיד שם
רחוב יפו הוא לא רק עורק תחבורה. הוא הלב הפועם של העיר: דרכו עוברים תיירים, תושבים, צוותי חירום, סוחרים ועוברי אורח – והכל קורה בו במקביל. ניידות של מד"א, רכבים עירוניים, התערבבות עם קווי הרכבת הקלה ובתי הקפה – כולם חלק מהשלד העירוני שמשדר מענה מהיר, גם בלי להפר את הרוגע. והבוקר הזה? עוד דופק בירושלים שמזכיר לכולנו עד כמה היא חיה – ולא צפויה.
הנוכחות הקבועה של כוחות רפואה והצלה במרכז ירושלים אינה רק תגובתית – היא חלק מאסטרטגיה עירונית של מוכנות מתמדת. בעיר שבה כל שנייה יכולה להפוך לכותרת, קיומם של צוותים מיומנים בכל פינה משרה ביטחון ומציב גבול ברור בין אירוע נקודתי לבין תחושת חירום כוללת. ובין הסירנות לקפה, בין הצללים לרמזורים – ירושלים ממשיכה לפעום בקצב שלה, מלאת ניגודים, כמו שרק היא יודעת.
(הכוננות הרפואית ברחוב יפו, זה כלום לעומת הלידה בחניון של הדסה עין כרם ואיך שהיא נגמרה בסוף: בכתבה הזו)
