בלב רחוב הנביאים, ממש מול בית החולים ביקור חולים הישן, שוכן אחד המבנים ההיסטוריים המסתוריים בירושלים: כנסיית סנט אפרים הסורית. במשך שנים המבנה עמד שומם וסגור, כשחזית האבן שלו נראית כעדות אילמת לפרק שנשכח מהתודעה הירושלמית. אך בימים אלה, שלט עירוני שהוצב בכניסה יחד עם פיגומים ושילוט זמני מעלים את השאלה – האם המבנה הזה, שנשכח מרוב הציבור, עומד לחזור לחיים?
הכנסייה נבנתה בסוף המאה ה-19 ושימשה לתקופה קצרה את הקהילה הסורית־אורתודוקסית בעיר. עם דעיכת הנוכחות של אותה קהילה בשכונה, המבנה ננטש בהדרגה. כעת, למרות שלא פורסמה כל הודעה רשמית מצד עיריית ירושלים, ניכרים סימנים לפעילות סביבו – עבודות גידור, שלטי זהירות ואיתותים שמעוררים סקרנות אצל מי שחולף ברחוב.
ברחוב הנביאים יש משהו שקשה להסביר – שילוב בין שקט רפואי לבין תהודה היסטורית. העצים גבוהים, הבתים מספרים, והזמן כמו מתעקש לנוע אחרת כאן. כשמטיילים בו בערב חג, התחושה שונה: פחות רעש, יותר הקשבה. נדמה שכל מבנה מזמין אותך להיזכר במשהו ששכחת. רחוב הנביאים עצמו עובר שינוי איטי אך עקבי – מסביבו קמים מוקדי תרבות קטנים, קליניקות בוטיק, וגם מיזמים של שימור אורבני. השכונה, שלעיתים נתפסה כאזור מעבר בין מאה שערים למרכז העיר, הופכת לאט לאט למרחב שמזמין את המטיילים לעצור, להביט ולשאול שאלות.
(מה שמעניין במיוחד ברחוב הנביאים בזמן האחרון אלו הבדיחות שעיריית ירושלים חושבת לספר לתושבים – כאן)
דווקא בערב חג השבועות, כשירושלים מתמלאת בעשרות אלפי מבקרים ותיירים, המקום הזה – שנמצא בצלו של ההמון – מציע רגע של שקט, אבן ישנה ותחושת גילוי. דופק ירושלים בוחר לעצור מול מקום שלא ביקש הכרה, אך ייתכן שהוא בדרך חזרה אל קדמת הבמה.
