שבוע הספר העברי בירושלים, יוני 2025, ודממה בכיכר ספרא. האירוע המהווה הזדמנות חד שנתית ליהנות ממגוון של ספרים ומהיצע רחב של ספרות נדירה – מושהה ברקע המלחמה של ישראל מול איראן, וכרגע שותקות המילים.
בהתקרבך לכיכר ספרא, הצביטה חזקה. השלט "ברוכים הבאים" מדבר אל עצמו. הכיסאות שהוזמנו למאות הקוראים לאירועי שבוע הספר 2025 מאוגדים בשלשלות, ואין אף קורא אחד שיחפש אותם לנוח ולקרוא ספר שבחר.
גם הפסנתר שהונח בפתח כיכר ספרא לכבודו של החטוף אלון אוהל, עומד מיותם וזנוח, כגורלם של אלון ושאר החטופים.
(שקטה וריקה – איך נראית ירושלים בשעות הקטנות של הלילה במהלך המלחמה עם איראן)
ירושלים סגורה – ומה ידוע עוד מספר בראשית?
רמקולים ואמצעי הגברה אחרים מובטלים ומחכים לשינוי. המנגינה היחידה שמתנגנת באוויר ליד שמותיהם של ספרים ושלטים המתאימים לשבוע הספר בירושלים, הינה נוגה ומלווה בסימני שאלה. העולם שנותן לקוראים פרספקטיבה אחרת על מהות החיים ונפש האדם, ולאו דווקא דרך ספרי פילוסופיה – ננעל. זאת, לרגל מה שידע האדם עוד מספר בראשית – לצאת למלחמה. עדות כואבת למציאות ביטחונית שנבחרה וגם נכפתה.
התקיפה באיראן, ומטחי הטילים ההרסניים, גררו את כולנו למרחבים מוגנים, לאיסור התקהלות ציבוריות, ואת הספרים של שבוע הספר בירושלים – לארגזים ולמגירות. כאילו לא הספיקו עבודות השיפוץ של הרכבת הקלה שהובילו את הולכי הרגל בשבילים צרים, בנתיבים מיוסרים ומסלול מכשולים, אז הנה, באו היקום ומיסטר מרפי ושללו מאיתנו את היכולות להידפק על שעריו של מתחם "שבוע הספר".
בין בית אבי חי – לעוצמת הטילים
מה כאובה הסמליות שזינקה מתוך הכיכר הנקראת "ספרא" – וחיבורה לביטוי "ספרא וסייפא" הלקוח מהגמרא.
סמליות מנצחת.
החרב, הטילים, הכטב"מים וחלקי היירוט הבוערים החזירו את העושר הרוחני לשנת החורף שלו.
כראמל, הנסיך הקטן, בנות הלילך ועוד ספרים רבים ואחרים, נסוגו אל צילם, ממתינים שהעופרת שכיסתה את ארצנו תימוג. כמה מזל ש"בית אבי חי" הספיק לנגוס נגיסה עדינה, אך משמעותית, במהותו של שבוע הספר והזמין משפחות וילדים לחגיגה חווייתית העוסקת בפגישות עם סופרים וסדנאות כתיבה ואיור בעקבות סופרים אהובים. החלוצים והראשונים שהספיקו להגיע טרם המלחמה הארורה – זכו.
כיכר ספרא – הכאב והעלבון
לא אשכח לעולם, שהוריי טרחו מידי שנה לקחת אותנו ל"יריד הספרים". זה היה אירוע שהם לא פסחו עליו.
עבורנו, הילדים, היה זה אירוע מכונן.
(הסיבה שהאורות הצבעוניים על גשר המיתרים בירושלים כובו ברקע המלחמה עם איראן)
שם, בין דוכני הספרים, התאהבנו בריח הדפים, בעולמות אחרים, באיורים ובסופרים. שם היכרנו את קופיקו, פוליאנה, סיפורי אנה פרנק, שביל קליפות התפוזים וזכרנו את שמות הסופרים והמשוררים – ביאליק, רחל, פוצ'ו, נחום גוטמן ועוד. שם נחתמה הברית בינינו לבין המקום שהפיח את בדידותנו, העשיר דמיוננו ודחף אותנו לעולם האושר והעושר היקר והבלעדי הזה.
לעבור בכיכר ספרא שהכינה את עצמה לחגיגות "שבוע הספר 2025 בירושלים", על שלטיה ודוכניה, ולראותה מיותמת ועקרה, זאת אכזבה ועלבון. כמו עצי הפרי בצפונה של הארץ שהיו עמוסי פרי בשל, אך רעם מלחמת אוקטובר הניס את רוב הקוטפים.
נחכה בסבלנות עד שיבשיל השקט ותתרקם המדיניות המתאימה, ולא נדע עוד מלחמות.
