גם בצד הסיכוי הקלוש מלכתחילה שברק יצחקי יעזוב את בית"ר ירושלים – פשוט ככה – הוא ודאי לא אמור להגיע בעונה הבאה למכבי חיפה. אבל בימים האחרונים, תקשורת הספורט הישראלית שוב סיפקה הצגה שמבלבלת בין מציאות לבדיה: שמועות ממוחזרות על חוסר שביעות רצון כביכול מצד הבעלים ברק אברמוב, תוספת דרמטית של הפסד בגמר הגביע, וקינוח של מעבר אפשרי למכבי חיפה. כל אלו הובילו לגל כותרות שכולו מבוסס על, ובכן, כלום.
למעשה, לא התקיימה שום שיחה בין יצחקי לחיפה, לא נשלח שום מסר, ואפילו לא נרשם "עניין הדדי" ברמז. מדובר בהמצאה לשם קליק, ובעיקר – לשם הישרדות. כן, הישרדות של אתרי ספורט שמחפשים ריגוש מהיר במקום עבודה עיתונאית. זו לא טעות. זו שיטה.
עכברי מעבדה של טראפיק
מה שפעם היה תחום של בדיקת עובדות, מקורות והצלבות, הפך למרחב של דמיון, עריכה מגמתית וניפוח רגשי מכוון. כל תזוזת עפעף של מאמן הופכת ל"משבר", כל מבט למרחק זוכה לפרשנות כאילו נכתב באולפן של 'משחקי הכס'. אבל זו לא סדרה – זו עיתונות שאיבדה את הסיפור ורודפת אחרי האלגוריתם.
(האם לה פמיליה מאבדים אחיזה בשטח בירושלים ולמה הבריגדה של הפועל מאיימת להשתלט על הגזרה – כאן)
ברק יצחקי, נכון לכתיבת שורות אלה, ממשיך בבית"ר ירושלים – והוא לא מתכונן לשום חיפה. אבל נדמה שהתקשורת פחות עסוקה באמת הזו, ויותר ביכולת לייצר שיחה ריקה שמזינה את עצמה. אם עד לפני עשור הספורט היה מגרש עם גבולות, היום הוא הפך לזירת ניסוי של תרבות הפייק.
ובזמן שכל זה קורה, אולי כדאי לשאול שאלה פשוטה: מה יקרה כשכבר לא נאמין לאף מילה?
