לאחר קבלת תוצאות הבחירות לוועד המנהל של מועדון הכדורגל הפועל ירושלים, בהן יש להודות נחלתי תבוסה מפוארת, הגעתי למספר תובנות:
באופן אישי ברור לי כי קיימת תמימות דעים בקרב ח"ע כי הם מעדיפים את המשך כתיבתו של טורי הקט. הדבר מחמיא לי עד למאוד, יש להודות. גם לגבי הטענות שהופנו אלי במהלך השנים האחרונות כי במקום לשאת בנטל המועדון – כפי שעשיתי שנים רבות – אני מסתפק בטורי הקט, דינן להתבטל. בנימה אישית, אברך את כלל הנבחרים ואאחל להם הצלחה בכל לב, שכן הצלחתם הצלחתנו.
מבחינת עתיד מועדון הפועל ירושלים, לצערי הדברים שונים בתכלית, והגישה השלטת הינה כי מה שהיה הוא שיהיה, והדבר צריך להדיר שינה מעיני כל מי שטובת המועדון לנגד עיניו. לטעמי, שלוש שנים של כישלון מתמשך, אבדן ספונסרים משמעותיים, "בזבוז" מיליוני שקלים ופגיעה ברשת הביטחון הכלכלית של המועדון, הסתיימו בתוצאה שמראה לכאורה כי ח"ע מרוצים מהדרך הזו.
היידה קטמון: איך הושגו תוצאות חד משמעיות על אף התלונות במהלך השנה?
ובכל זאת, איני סבור שכך הם פני הדברים, שכן הפער בין רצון כלל האוהדים כפי שהוא מובע ברשתות לבין תוצאות הבחירות, מביא אותי למסקנה שמי שחשב שימי הפילוג בין "מחנה קטמון" לבין "מחנה המקורית" נעלם, נתפס לטעות מרה.
תוצאות הבחירות מלמדות בעיני בעיקר על ציפוף השורות, "חבר מביא חבר", הכל במטרה שלא חלילה למי מהם "יזיזו את הגבינה". מבחינתי, זוהי מסקנה עצובה מאוד ומתסכלת, שסופה תהא פגיעה אנושה במועדון הפועל ירושלים. שכן המשך הדרך הקיימת בסגנון הקיים תביא לדעתי את המועדון בשנים הקרובות למצב קשה, לכאורה כמו בימים רחוקים ולא עליזים, מקווה שאתבדה כמובן.
למה החלטתי להתמודד בבחירות לוועד המנהל של הפועל ירושלים
מהבחינה המקצועית "חבל ההצלה" שהגיע אלינו בדמות הפחתת 8 נקודות לעירוני טבריה, חייב לשמש כבוסט הישארות בליגה, כמו גם העובדה שקבוצות רבות אינן בסגל שחקנים מלא, שכן זרים רבים מסרבים לשוב ארצה. בכנות, אם "עזרות" בלתי צפויות אלו לא יסייעו לנו להישאר בליגה, באמת שמגיע לנו לרדת ליגה.
נתראה מול המסך לדאבון לבב בשבת מול ריינה,
יאללה הפועל!
