מי שנוסע בשדרות שז"ר בירושלים לא יכול לפספס את הפער העצום שבין החזון למציאות. על הנייר מדובר באחד הפרויקטים הגדולים בתולדות המדינה: רובע העסקים החדש של ירושלים, שצפוי לארח עשרות אלפי עובדים ביום, מגדלים בגובה של עד 40 קומות, מרכזי תחבורה משולבים, מסחר, מלונאות והייטק. בשטח – מה שרואים הוא עגורנים, פיגומים, כבישים חסומים והרבה גדרות. החלום של 'מנהטן הירושלמית' נראה עדיין רחוק מאוד.
לפי התכניות, מדובר בפיתוח של כ-300 דונם שמאגדים יחד מסופים לתחבורה ציבורית, אזורי עסקים, שטחי ציבור פתוחים ותיירות. המתחם נועד לשלב בין השכונות הוותיקות של העיר לבין מרכז התחבורה החדש והקריה המשפטית, וליצור "שער מודרני לירושלים". ברמה התחבורתית, האזור ישלב בין הרכבת המהירה, הקו האדום של הרכבת הקלה, קווי אוטובוסים מטרופוליניים ומערך שבילי אופניים והולכי רגל. החזון האדריכלי כולל חיבורים תת-קרקעיים, שטחים מסחריים נרחבים ואפילו תוכניות לפיתוח תרבותי בשולי הרחוב.
(רחוב יפו בירושלים, ממש מתחת למנופים שאתם רואים פה בתמונה – נראה כמו אחרי הפצצת טילים: וידאו"
כך אמורה להיראות העיר – וכך היא נראית באמת
השם הרשמי הוא "רובע הכניסה לעיר", אך לא מעט ירושלמים כבר מכנים אותו "רובע הפיגומים". האזור כולל את המתחם שמתחיל בתחנת הרכבת "יצחק נבון", חוצה את רחוב יפו, מקיף את שדרות שז"ר, ומגיע עד בית המשפט ובנייני האומה. התכנון השאפתני כולל שדרת הולכי רגל רחבת ידיים, ריהוט רחוב יוקרתי, קירוי תחבורתי שמעליו פארק ציבורי – ואפילו מזרקות חכמות.
המושג "מנהטן של ירושלים" נטבע על ידי בכירים בעירייה כבר לפני שנים ארוכות, אך ההשראה הייתה עמוקה יותר: מנהטן, הרובע המרכזי של העיר ניו יורק, הפך לסמל עולמי של מרכזי עסקים, מגורים ותרבות, עם יותר מ-6,000 גורדי שחקים – כולל האמפייר סטייט בילדינג ו-וורלד טרייד סנטר. תהליך הפיתוח שם נמשך מאז המאה ה-19, והוא כולל תכנון ריכוזי, חזון כלכלי נרחב, והשקעה מסיבית בתחבורה עירונית. ההשוואה למנהטן אמנם מפתה, אך במציאות – הפערים ביכולת, בקצב ובתרבות התכנונית ניכרים היטב.
מנוף במקום נוף – יש סוף לעבודות? מתי?
אבל עד שזה יקרה, העיר סופגת עוד ועוד תסכול. בעלי עסקים מדווחים על ירידה דרמטית בתנועה, תושבים מתלוננים על רעש תמידי, ותחושת 'אין סוף לעבודות' מעוררת ציניות. "אמרו שזה יסתיים עד 2026, עכשיו מדברים על 2028 – ובקצב הזה אולי 2032", אומר תושב האזור ומוסיף, התרגלנו לנוף של המנוף – כנראה זה עוד משהו שמנרמלים". בירושלים כמו בירושלים, הדרך לחדשנות עדיין עוברת דרך בור פתוח עם פלטות ברזל.
(אולי שווה להעביר את הכותל למנהטן? כנראה יהיה יותר קל להגיע לשם, לעומת מה שקורה היום בירושלים)
במקביל, ההשפעה הכלכלית בשטח מורגשת היטב: יזמים חוששים להיכנס לפרויקטים שלא נראים באופק, עסקים קיימים קורסים תחת עומס האבק והחסימות, והמחירים במתחם – שצפויים לזנק ביום שבו תושלם הבנייה – נותרים תקועים. בעבור מי שחיכה לפתיחת מרכז העסקים החדש של ירושלים, בינתיים מדובר פחות בהשקעות, יותר בתקיעות.
