לאחרונה הודיעה הרשות לאכיפה במקרקעין לדיירי בניין שנבנה לפני עשרות שנים ללא היתר בנייה בעיירה א-טור שבמזרח ירושלים לקראת הריסתו בימים הקרובים. בבניין מתגוררות כיום 17 משפחות המונות 140 נפשות.
אחד מדיירי הבניין הוא לא אחר מאשר שייח' עכרמה סברי, העומד כיום בראש המועצה האסלאמית העליונה. בעבר שימש סברי כמופתי של ירושלים והוא נודע כאחד מראשי המסיתים הפלסטינים בירושלים בכל הנוגע לקמפיין נגד "ייהוד" ירושלים ומסגד אל אקצא, אותו מנהלים הפלסטינים.
כמו כן, סברי פועל כנגד מכירת נכסים ליהודים בעיר ואף הוציא פתווא (פסק הלכה) לפיה מי שמוכר נכס ליהודים, אסור לקבור אותו בבית קברות מוסלמי. עוד אוסר סברי על שליחת תלמידים פלסטינים לבתי הספר העירוניים, המלמדים עפ"י תוכנית הלימודים הישראלית למגזר הערבי.
הרשות האוכפת – תחת השר בן גביר
כאמור, את ההודעה לדיירים על ההריסה העבירה הרשות לאכיפה במקרקעין, הפועלת תחת המשרד לביטחון לאומי בראשותו של השר איתמר בן גביר. הרשות היא זרוע האכיפה של ממשלת ישראל, בעיקר בתחום בלימת ומניעת בנייה בלתי חוקית.
הבניין עומד בשכונת סוואנה, אחת משכונותיה של העיירה א-טור במזרח ירושלים והיא השכונה היחידה הנמצאת במורדות המערביים של הר הזיתים. ביתם של שייח' עכרמה סעיד עבדאללה סברי ובני משפחתו נמצא מזה שנים רבות במרכז מחלוקת משפטית ופוליטית סביב מעמדו כ"בנייה בלתי חוקית".
(זעזוע במתחם התחנה בירושלים: "יש שואה בעזה")
הבית נבנה על ידי משפחת סברי, ללא היתר בנייה, כנדרש על פי חוקי התכנון והבנייה הישראליים החלים במזרח ירושלים. תאריך הבנייה המדויק אינו ברור, אך על פי רוב הדיווחים מדובר בבנייה שהחלה כבר בתחילת שנות ה-90.
צו ההריסה הראשון כנגד הבית הוצא על ידי הרשויות הישראליות עוד בשנת 1993. הוצאת הצו התבססה על הטענה כי הבית נבנה ללא היתר תקף, וכי הוא מפר את חוקי התכנון והבנייה.
מאז הוצאת צו ההריסה, התקיימו דיונים משפטיים רבים וממושכים בבתי המשפט הישראליים. משפחת סברי, באמצעות עורכי דינם, הגישה ערעורים ובקשות שונות לביטול צו ההריסה או לעיכוב ביצועו.
משפחת סברי טענה כי אין ביכולתה להוציא היתר בנייה עקב מדיניות התכנון הישראלית במזרח ירושלים, המקשה לשיטתם על פלסטינים לקבל היתרים. הם הצביעו על מחסור בתוכניות מתאר מאושרות, על הקצאת שטחים מועטה לבנייה ועל עלויות גבוהות של אגרות והיתרים. לטענתם, מדובר באפליה ובניסיון להגביל את ההתפתחות הדמוגרפית הפלסטינית בירושלים.
(רחוב השלשלת במזרח ירושלים: הצו ההיסטורי מאיים להצית משבר)
הרשויות הישראליות, מנגד, טענו כי הבנייה נעשתה בניגוד לחוק, וכי מתן אישור לבנייה בלתי חוקית ייצור תקדים מסוכן ויפגע בשלטון החוק ובסדר התכנוני. הרשויות הדגישו כי חוקי התכנון והבנייה חלים על כלל התושבים בירושלים ללא אפליה.
ההליכים המשפטיים כללו דיונים בבתי משפט השלום, בבתי המשפט המחוזיים ופעמים רבות גם בבג"צ. ההחלטות השיפוטיות לאורך השנים היו מגוונות: לעיתים ניתן עיכוב ביצוע לצו ההריסה, לעיתים נדחו בקשות המשפחה, ולעיתים ניתנו אורכות למשפחה להסדיר את מעמד הבנייה.
לא רק משפט – גם דת, ביטחון ודיפלומטיה
אך לא רק סיבות משפטיות מנעו מימוש צו ההריסה עד כה. יש לכך גם סיבות נוספות, בראשן, מעמדו הציבורי של שייח' עכרמה סברי – דמות ציבורית בכירה ומוכרת בקרב הציבור הפלסטיני בירושלים ובעולם הערבי והמוסלמי. הוא שימש, כאמור, כמופתי של ירושלים וכיום ממשיך להיות דרשן חשוב במסגד אל-אקצא. הריסת ביתו עלולה להיתפס כצעד פרובוקטיבי מאוד, ולגרור תגובות חריפות, הפגנות וגינויים בינלאומיים. ממשלות ישראל לדורותיהן נמנעו לעיתים מפעולות אכיפה במקרים רגישים במיוחד, מחשש להסלמה.
בתוך כך קיימת כמובן רגישות פוליטית וביטחונית: העיר ירושלים, ובמיוחד מזרח ירושלים, היא נקודת חיכוך רגישה במיוחד. כל פעולה שנחשבת "פרובוקציה" עלולה לערער את היציבות הביטחונית. הריסת בית של אישיות דתית בכירה, במיוחד באזור מזרח ירושלים המועד לפורענות, עלולה להצית גל של מהומות ואלימות.
(ראש של חמור על גדר הקברים בירושלים: הטקס שהסתיים במאסר)
נוסף לאלו יש לציין את החשש מלחץ בינלאומי ודיפלומטי: מקרים של הריסות בתים במזרח ירושלים זוכים לעיתים קרובות לגינויים מצד הקהילה הבינלאומית, ארגוני זכויות אדם ומדינות שונות. הריסת ביתו של שייח' סברי, בשל מעמדו, יכולה לעורר לחץ בינלאומי משמעותי על ישראל.
האם הפעם ייהרס הבניין, לאחר עשרות שנות התדיינות משפטית ועיכובים פוליטיים?
