הדרך לקבר דוד המלך בהר ציון, הופכת את ירושלים לסיפור חי. זוהי דרך הנפתחת כמו בסרט היסטורי: שער האריות ניצב ברקע, אותו שער שדרכו עברו צנחני צה״ל ב-1967 בדרכם לעיר העתיקה. אבני הדרך המלבניות והכתומות ממשיכות לספוג גם כיום צעדים – של יהודים, מוסלמים ונוצרים.
ירושלים, עיר שנוצרה כדי להכיל את שלוש הדתות.
כיצד נראית הליכה בין דתות בדרך לקבר דוד המלך בירושלים?
משפחות חוגגות בר מצווה בירושלים, עושות דרכן מקברו של דוד המלך לעבר הכותל המערבי. הן עוברות בשירה, מלוות בשופרות ותופים, חצוצרות וחלילים. שמחה יהודית מתנגנת בצמידות לקולות פעמונים המודיעים ללא הרף על חגם של הנוצרים. פעמונים שמובילים תיירים וצליינים לכנסיות עתיקות, ממש בתוך ימי חג המולד עד לערב הסילווסטר המתקרב.
כל זאת בעיר אחת, שמבחינה גיאולוגית חושפת שכבותיה כגיליון פתוח: אדמה של זמנים קדומים. מרקמים של קרקע עליה בנויים בתי כנסת, קברי מלכים, מסגדים וכנסיות.
ההליכה לקבר דוד המלך אינה רק מסלול פיזי, היא תנועה בין זהויות, דתות ועמים. השלטים בדרך מנסים לגשר בין הניצים. שלטים בהם ניתן לדעת כיצד להגיע לחדר "הסעודה האחרונה" של ישו עם תלמידיו – ובאותו שלט אפשר לדעת כיצד להגיע לקברו של דוד המלך.
לאורך הדרך, עגלות של רוכלים ערביים מציעות צעיפים, תבלינים ומזכרות. מסחר יומיומי מתערבב בקדושה, והרגיל פוגש את הנשגב. התחושה כמעט סוריאליסטית – ירושלים מתנהלת בו-זמנית כאתר תיירות, מרכז דתי פעיל ומרחב חיים צפוף.
מה מרגיש מבקר בכניסה לקבר דוד המלך בהר ציון?
הכניסה לקבר דוד המלך יוצרת רגע שבו עוצרים, נושמים, ומודים על הזכות להגיע אל דמות יסוד בתרבות ההיסטורית. דוד, הרועה מבית לחם שהפך למלך, המשורר שכתב מזמורי תהילים, הלוחם שהפך לסמל של אמונה, תשובה ואנושיות. על פי המסורת, בהר ציון נקבר דוד המלך עצמו, ולצדו מיוחסים לאזור גם קברים ומסורות הקשורות לשלמה המלך ולדמויות נוספות משושלת בית דוד.
וברגע אינטימי, כשהעיניים אל המנורה והמזוזה העתיקה שבפתח הקבר, נכנסים צליינים ומברכים ב"מרי קריסמס". סצנה הזויה ומוזרה. ריח בשמים מתערבב עם ריח הקטורת העולה מן הכנסיות הסמוכות. כולם חולקים חלל אחד.
כאשר נחשף הקבר, התחושה כמעט בלתי מציאותית. כאילו ספר התנ"ך נפתח, והמבקר נשאב אל תוך סיפור פנטזיה קדום: דוד, שלמה, מלכות, חורבן ותקומה. ירושלים הכנסת ל-2026 מזכירה עד כמה העיר הזו אינה רק עבר, אלא הווה חי, רועש, מורכב ומופלא.
ביציאה מקבר דוד ומהר ציון מתחדדת ההבנה: ירושלים לא מבקשת שנבחר סיפור אחד. היא מציבה את כולם זה לצד זה, ומזמינה אותנו להקשיב, להבין ולהכיל. בין שער האריות לפעמוני חג המולד, בין בר מצווה למזמור תהילים, העיר הזו ממשיכה לכתוב את עצמה בכל יום מחדש, מרננת ושרה שירי עמים ולאומים, אך חוזרת לזמר הבלתי נשכח: "דוד מלך ישראל, חי וקיים".
