הטרגדיה בגן החיות בירושלים: כששגרה הפכה למלכודת

כאשר השגרה נטרפת, המוות שהתרחש דורש יותר מתחקיר. שעת בוקר מוקדמת בירושלים הפכה לטרגדיה. נמר פרסי שחרג מגבולותיו, תקף למוות את אוריאל נורי ז"ל, מנהל מחלקת הטורפים בגן החיות התנכ"י בעיר.

כשהשמש רק עלתה מעל גן החיות, מבקרים ובהם ילדים כבר סיירו בין הכלובים. מתברר כי רגעי האימה התרחשו מול עיניהם. לדברי אחת העדות "הנמר לא יצא מאף דלת, הוא היה כבר בחוץ. המטפל פשוט נכנס, והנמר התנפל עליו מול כולם". הסיור, שנועד להעניק הצצה לעולם של נשיונל ג'אוגרפיק, הפך למחזה טראומטי ומצמית.

מה קרה בחצר הנמרים?

אוריאל נורי ז"ל, בן 27 מירושלים, מטפל אהוב ומוערך בצוות מטפלי גן החיות, נכנס לחצר הפנימית לצורך "העשרת הסביבה", פעילות מוכרת שמטרתה גירוי יצר הסקרנות של חיות טרף בשבי. הנמר, שהיה כבר בחוץ, התנפל עליו ונשך בצווארו. חובשי מד"א שהוזעקו למקום ביצעו פעולות החייאה, אך הפציעה האנושה הביאה למותו. גן החיות התנ"כי נסגר זמנית והנהלתו פתחה בתחקיר פנימי מעמיק לבדיקת נסיבות המקרה.

שאלות קשות מול "שגרה בטוחה"

מעבר לתחקיר, עולות שאלות עמוקות יותר. כמו – מה באמת נלקח בחשבון כשסיור חינוכי מתוכנן, בסמוך לטורף פעיל?

האם זאת קריאת השכמה? האם מספיק להסתפק בנהלים קיימים, או שדרוש שינוי תפיסתי? ומה עם הכרה בפוטנציאל הסיכון הטמון בשגרה עצמה? מה הוביל לכך שמטפל נכנס לחצר שבא נמצא טורף פעיל?

האם מדובר בכשל טכני, באי הבנה בין צוותים, או בשאננות מצטברת שצמחה מתוך שגרה יומיומית? פעמים רבות, דווקא מה שנראה מוכר ובטוח, הופך לרגע אחד קטלני. הטרגדיה בגן החיות התנ"כי בירושלים מזכירה בעוצמה את השבר של 7 באוקטובר, שבו חיינו התקיימו בתוך שגרה מנומנמת, עד שהמציאות פרצה, נשכה, טרפה. תזכורת כואבת לכך שהשגרה היא לא מיגון, היא לפעמים רק הסוואה.

קשר של חמלה, מוות של אינסטינקט

הטראומה ענקית וציבורית. היום שתוכנן להיות חוויית טבע מעשירה, הסתיים בזעזוע והלם עבור הצופים והילדים, זהו זיכרון שילווה אותם שנים. האם נשקלות ההשלכות הפסיכולוגיות של מגע כה קרוב עם חיות טרף? מי מגן על הציבור כאשר הגבולות מיטשטשים בין "הצצה חינוכית" לבין מרחב סכנה פעיל?

הילדים הרשומים לקייטנות בגן החיות התנ"כי בירושלים, נהנו מאוד להכיר את אוריאל נורי ז"ל, ולהכיר את חייהם של בעלי החיים. מידי בוקר האכילו את הפיל, הקרנף וחיות אחרות. מפחיד לשמוע, ומפחיד לדעת כמה קרובים לכאורה היו לאסון.

(אדם חי-מת: רום ברסלבסקי מירושלים מול אנושות אדישה ומכוערת)

זו לא פעם ראשונה שעובד גן חיות נפגע מחיה בה טיפל. בעולם כבר היו מקרים של פילים, דובים, נמרים, ואף לווייתנים התוקפים את שומריהם לא מתוך רוע אלא מתוך אינסטינקט. מקרים בהם החיבה והקשר נוצחו על ידי יצר הטרף.

אוריאל נורי ז"ל הקדיש את חייו לטיפול, חמלה ולהבנת בעלי חיים. מותו מהווה תזכורת כואבת למורכבות הקשר בין אדם לטורף. לפעמים, גם כשלב האדם מחבק, הטורף נשאר טורף.