ביום חמישי האחרון, 5.6, התקיים במתחם החדשנות העירוני 'JLM SPARK' יריד תעסוקה ייחודי לבני נוער, ביוזמת עיריית ירושלים. עשרות מעסיקים ירושלמים – מבעלי חנויות ועד קייטרינגים וקייטנות – הציבו דוכנים והציעו משרות לנערים ונערות מירושלים לקראת חופשת הקיץ. גם תנועת הנוער העובד והלומד הייתה שם, עם דוכן הסברה על זכויות עובדים צעירים. הכוונה הייתה מרשימה – לעודד אחריות, עצמאות כלכלית והיכרות עם שוק העבודה כבר בגיל 16.
אלא שלצד היוזמה החשובה, אי אפשר להתעלם מהשבר הגדול שמתחת לפני השטח: שיעור בני הנוער בירושלים שאינם משתלבים בשוק העבודה – מסיבות של השכלה, ניתוק חברתי או השתייכות מגזרית – הולך וגדל. ככל שגוברת ההפרדה בין מערכת החינוך החרדית למערכת האזרחית, כך הולכת ומתעצמת התחזית לפיה בעוד עשור תיאלץ עיריית ירושלים לקיים יריד תעסוקה שיכוון בעיקר לתושבים זמניים או לעובדים מהפריפריה. על אף ההשקעה המקומית, נדמה שבלי מדיניות לאומית ברורה – חוק גיוס, חינוך טכנולוגי, מעורבות אזרחית – המאמץ המוניציפלי יישאר בגדר טיפה בים. השאלה היא לא רק מה הנוער של ירושלים עושה בקיץ, אלא מי יישאר כאן לעבוד בעוד עשור.
(אתם מצחיקים – מי אלה החרדים בירושלים שאתם מדמיינים להפעיל עליהם חוק גיוס? אלה שגרים כאן?)
כי בזמן שהעירייה מתגאה – אולי בצדק אפילו – בדוכני וירידי קיץ, המדינה כולה מתחבטת בשאלות גדולות בהרבה: איך להחזיר את החינוך לעולם העבודה, איך לצמצם את הפערים בין מגזרים, ואיך לשמור על עיר כמו ירושלים כשחלקים שלמים מהנוער מתרחקים ממנה תעסוקתית ותרבותית. אולי לא צריך רק יריד – צריך גם חזון.
