מה היה אומר יוהאן לודוויג שנלר, המיסיונר מגרמניה, שהגיע לירושלים ב-1860 והקים בית יתומים נוצרי עבור יתומי הטבח בנוצרים מלבנון וסוריה – ובכן, מה היה אומר על הגלגולים שעבר המקום שהקים לדורות?
שנים ארוכות של מאבקים על חוק הגיוס, קואליציה הנלחמת על הישרדותה וחוק הפטור וההשתמטות מצה"ל – הכל נמצא בכותרות חיינו והכל לא מנע גיוס קרקע וכספים לבניית שכונת מגורים חרדית יוקרתית על אדמת מחנה צבאי לשעבר.
גבירותיי ורבותיי, מהפך – פעם צה"ל, היום פטור
ברחוב מלכי ישראל קרה המהפך. המחנה הצבאי "שנלר" לשעבר, פשט את מדי החאקי ודרגותיו, פרק נשקו והפך למקום השונה מעצמו בתכלית השינוי. ממחנה של צה"ל – לשכונה חרדית יוקרתית.
מתחם שנלר בירושלים – עבר צבאי, הווה חרדי (צילום: ירושלים אונליין – יולי קראוס)
דמיינו שטח צבאי נטוש, שבו שררה משמעת, קריאות "מסדר!" וחיי בסיס צבאי לכל דבר, הופך באחת, לנווה מדבר אורבני שוקק חיים וגינות מטופחות. זהו סיפורו המדהים של מחנה צה"ל, אליו היו אמורים להגיע מגויסים חדשים, גם מהמגזר החרדי. דמיינו שעברו חיול וגיוס כמתבקש, מתאמנים ומגנים על ציון, עיר הקודש בארץ ישראל. אך במקום זאת הפך המקום להיכל מוזהב שערים וכניסות לבתי מגורים אגדתיים. ידו של עושה הקסם – מותירה מקום לניחושים.
איך קרה שהמדים הפכו לפנטהאוזים? מאחורי המהפך הזה מסתתר סיפור של תכנון עירוני, אינטרסים נדל"ניים וקשרי הון-שלטון, שמצליחים שוב ושוב להוציא מרשות הציבור נכסים אסטרטגים בלב הבירה.
דירות יוקרה – למחזיקים בדרכון זר
"שנלר", שנבנה במקור במאה ה-19 כמוסד פרוטסטנטי גרמני, שימש לאחר קום המדינה כמחנה צבאי – ולמרות מיקומו בלב שכונות חרדיות, נותר כמתחם מנותק מהנוף העירוני סביבו. אך ברגע שצה"ל פונה, במקום למנף את המתחם לצרכים קהילתיים, חינוכיים וציבוריים – נבחרה האופציה לאפשר הקמת שכונת מגורים יוקרתית בעלת תג מחיר של מיליוני שקלים רבים לדירה.
(ואולי בכלל ירושלים תהפוך מתישהו למנהטן? הנה מה שהבטיחו לירושלמים – והנה האבק שקיבלו)
הציבור החרדי שגר בשכונות הסמוכות בבניינים מתקלפים, ישנים וצפופים, לא חולם על מעבר למקום רם מעלה שכזה. תושבי שכונת גאולה, מאה שערים ואף שמואל הנביא ובר אילן, אפילו לא מדמיינים לחפש דירה בארמון המגודר והשמור ליחידי סגולה. הם מבינים שזוהי נחלתם של חרדים מודרניים, חלקם מחזיקים בדרכון זר, השקעות חכמות וכנראה שגם נוכחות חזקה בדיוני ועדת תכנון.
"שנלר" הוא הרבה יותר ממתחם מגורים – הוא מראה, המציגה את ירושלים כמו שהיא: עיר של פערים: עושר ושקט, לצד עוני קולני וצפוף. בעבר, חיילים שירתו במתחם וממנו יצאו להגן על המדינה. היום, חיים בו בעלי הון, המשרתים את עצמם.
אני זוכרת איך בתום מלחמת ששת הימים יצאנו להריע ברחובנו הקרוב ל"שנלר", לחיילים שחזרו מהמערכה על גבי טנקים לבסיס. ההתרגשות לראותם חוזרים מהקרב הפעימה וריגשה. כל חייל ולוחם, נחשב בליבנו ליהודה המכבי, לבר כוכבא ולאיש בישראל.
מחנה "שנלר" היום מותיר אחריו כמה בניינים, המשמשים עובדות היסטוריות. מתוכם מתפרץ עבר מרתק של בסיס צה"ל, הזועק נגד "אמנזיה קולקטיבית". שרידי מבנים שקירותיהם זועקים לזיכרון ותקווה.
(5 דקות משנלר – אנשים שלא חולמים כנראה לקנות שם דירה, אבל מבצע מחירים על כיפות? ובכן, למה לא)
