באחת הפינות הפחות מצולמות של רחבת הכותל המערבי בירושלים, התרחש אתמול, יום חמישי, רגע קטן – אבל כל כך ישראלי. קבוצת חיילות עוצרת לשתות מים, לצלם, אולי גם לומר תפילה חרישית. לידן – נשים דתיות, תיירים אמריקאים, וצלם אחד שמרים מבט. הכול שקט, כמעט שגרתי – אבל כל פרט בתמונה הזו מספר סיפור רחב הרבה יותר.
מה יש לנו כאן בעצם? מדים צבאיים ליד מחיצה דתית. נשים ותיירים זה לצד זה. מישהו מציץ מעבר למחיצה ומחייך, מישהי מחזיקה טלפון, אחרת מביטה לשמים. ירושלים ביום רגיל היא מיזוג של ניגודים – קודש וחול, צבא ותיירות, עולים לרגל ומקומיים שלא עוצרים להתפעל. ודווקא התמונה הזו, הלא מבוימת, משקפת את הרגע הזה שבו כל זה מתערבב יחד.
ברקע נראים בתי הרובע היהודי, דגל ישראל מתנוסס מעל, וכיסאות פלסטיק מונחים כאילו מחכים לסיפור שלא נאמר. אין דרמה, אין נאומים – רק שגרה. אבל ירושלים, כמו תמיד, מטעינה גם את הרגעים הכי שקטים במשמעות.
לצד התמונה, תועד גם וידאו קצר שבו נראות חיילות צה"ל צועדות ברחוב הסמוך לכותל, על רקע תנועה של מבקרים, צליינים ותיירים. זה לא סרט תדמית – אלא רגע אווירתי שמשלים את התחושה: שכאן, בירושלים, חיי היומיום שזורים בזהות, ביטחון, ותפילה – בלי צורך להסביר במילים.
זה לא צילום עיתונות קלאסי, גם לא תיעוד תיירות. זה צילום של ירושלים כמו שהיא באמת – חיה בין ניגודים, מקודשת בין קירות, וחיה את עצמה גם ברגעים הכי פשוטים.
רגע יומיומי סמוך לכותל: צעידה שקטה של חיילות בתוך המרחב הירושלמי (צילום: בארי שחר)
מה עושים בירושלים בשבת? אפשר למשל לתפוס את המדשאה – בכתבה הזו
