יום קיצי אחד בירושלים, תחנת יפו מרכז של הרכבת הקלה. שתי תחנות פנויות, פלטפורמה נטושה, שלט גדול בצהוב שמודיע על השבתה זמנית – ושני פקחים נינוחים, ישובים בכיסאות, אווירת קמפינג, משגיחים על מה שכבר ברור לכולם: אין רכבת קלה. תפקידם? להסביר את זה שוב ושוב, לעוברי האורח שעדיין שואלים. התמונה הזאת, שצולמה השבוע, כבר הפכה לשיחת רחוב. יותר מתיאור סאטירי של שירות עירוני – היא הפכה לתזכורת אקטואלית על המצב התחבורתי ברחוב המרכזי ביותר בעיר.
(בינתיים עיריית ירושלים מנסה גם העניין הזה של "בית הספר של החופש הגדול" – חלקכם מעדיפים לוותר בנימוס: כאן)
בעוד שברוב העולם תפקידו של פקח הוא לאכוף, לבדוק או לעזור, כאן בירושלים מתברר שאפשר גם פשוט, ובכן, לשבת. הקיץ לפנינו, הרחוב עמוס, התיירים חוזרים, והתחבורה – במצב של שיבוש מתמשך. במציאות כזו, אולי זו באמת העבודה הכי שווה בעיר. כל עוד יש כובע, אפוד וכדאי גם שמשייה קטנה – החיים לא רעים בכלל.
שיבושים ברכבת הקלה: 14 שבועות בלי תחנה ברחוב יפו
ב-21 במאי 2025 החלו העבודות לחיבור הקו האדום של הרכבת הקלה לקו הירוק החדש – עבודות שיימשכו לפחות 14 שבועות. במהלך התקופה הזו, בוטל השירות במקטע המרכזי של הקו: מהתחנה המרכזית ועד גבעת המבתר, כולל רוב התחנות לאורך רחוב יפו. המשמעות: התחבורה הציבורית בירושלים שוב מתמודדת עם צוואר בקבוק – הפעם במרכז העיר ממש.
במקום הרכבת הופעלו ארבעה קווי שאטלים חינמיים ותגבור חלקי של קווי אוטובוס. אולם גם בעירייה מודים שמדובר בפתרונות חלקיים בלבד. ברקע נשמעת כבר ביקורת ציבורית מצד תושבים שזועמים על העיכובים, העומסים והיעדר אלטרנטיבה אמיתית. במקביל, השירות מדרום לעיר (עד הדסה עין כרם) פועל עם קרון בודד – מה שמצמצם את הקיבולת בשעות העומס.
(רגע לפני שנכנס חג שבועות – שוק מחנה יהודה בירושלים התמלא בגבינות, דגלים, וגם בדמעות: פה)
ואולי זו בדיוק התמונה שמסכמת את כל הסיפור: תחנה סגורה, אנשים מחכים, אין רכבת – אבל יש פקחים. יושבים, נינוחים, ומודיעים לכולם ש"זה לא רק זמני – זה סוג של קיץ ירושלמי רגיל".
