אוזלת היד של העיתונות בכלל ועיתונות הספורט בפרט, מסייעת היטב לפסאדה שמועדון הפועל ירושלים מציג ומשרתת נרטיב. עיתונות הספורט הארצית ברובה מסתפקת בהעברת הודעות דוברות גנריות מטעם מועדון הפועל ירושלים לאתר אינטרנט כלשהו או לדפוס – מפעם לפעם איזו כתבת יח"צ מאושרת לפרסום – נראה כי אין כמעט כתב שמסקר וטורח לשאול או לחקור.
מנגד, מועדון הפועל ירושלים מצדו, לא משתף פעולה עם התקשורת – מלבד הודעות דוברות – ובאופן זה מצליח לשמור על "שקט תעשייתי" שאולי משרת את השמירה על "חדר הלבשה בריא", אך מונע עניין ואת תיקון הליקויים הכה דרוש.
יו"ר בדרכו האופטימית, מנכ"ל בדרכו הפסימית
על רקע הדברים, ומתוך הבנה שיש עדיין צורך בשיווקו של מועדון הפועל ירושלים, נקלענו השבוע לגל פודקאסטים שונים בהם התארחו ראשי המועדון.
מקרב השחקנים נשלח (לפודבגאז' ולבית הפודיום) איליי מדמון – שהפך לפתע לפנים היפות של המועדון הפועל ירושלים – עם סיפור אישי מרגש, ענייני אבא לא פתורים ושיפור מקצועי באמצעות זיו אריה. מעבר לכך לא היה ניתן ללמוד ממנו דבר על התנהלות מועדון הפועל ירושלים.
בתוך כך, המנהל המקצועי של הפועל ירושלים נשלח לפודקאסט ב"ערוץ הספורט". מי שטרח כמוני להאזין לפודקאסטים הקודמים, עוד לפני שנים, בהם התארח המנהל המקצועי, בקלות יודע כי אין הבדל בין דבריו אלה לאלה.
בנוסף, המנכ"ל נשלח לפודיום ויו"ר הוועד נשלח לפודבגאז', שניהם גם כן הקפידו להדהד את "דף המסרים" – כל אחד אחד עפ"י דרכו – המנכ"ל בפסימיות מתונה והיו"ר באופטימיות זחוחה – אך השורה התחתונה נשארה זהה.
שאלות קלות, מנטרות קבועות
לא בכדי בחר המועדון – יש להדגיש בקפידה יתרה – בפלטפורמה הזו, ובפרסונות אצלן התארח. לטעמי לא ניתן להגדיר זאת אלא כפודים מלטפים, שבהם ניתן להעביר את "דף המסרים" בניחותא מבלי שישאלו השאלות הקשות, עליהן פחות נוח לספק תשובות ראויות, אם בכלל. עדיף כמובן לחזור על המנטרות הקבועות:
- על האוהדים להודות כל יום שמועדון הפועל ירושלים קיים בכלל (ללא קשר ששאלה זו אינה על הפרק שנים רבות).
- על האוהדים להודות ולהתרגש כי יש הרבה ילדים שנמצאים במסגרת המועדון ומסתובבים בירושלים בחולצות אדומות (אכן, מרגש מאוד, אך למה הדבר קשור כלל?).
- על האוהדים להודות כל יום לעובדי מועדון הפועל ירושלים שבכלל מוכנים לשאת בעול העבודה במועדון (ללא קשר ליכולותיהם, הצלחתם או כישלונם במעשיהם).
- על האוהדים להודות כי מצב המועדון מעולם לא היה טוב יותר (ללא קשר לנתוני עבר שיש בהם לסתור זאת).
- על האוהדים לחדש חברות בעמותה כתמיכה במועדון הפועל ירושלים ובדרכו (ללא קשר שלעתים אינם נספרים בהחלטות המועדון שפועל כראות עיניו).
- העברת זכויות הניהול לבעל ממון תעשה רק לאחר שיוכל להבטיח את עתיד המועדון לעשר השנים הבאות (במקום לומר – כפי שעשה המנכ"ל באסיפת חברי העמותה – בעל הון אשר ישקיע מהונו, ירצה להיות בעל הבית, נקודה. דבר זה אינו יכול להתקיים במועדון אוהדים ואין לכך היתכנות).
(קבוצה גדולה? האם לבית"ר ירושלים יש תקציב עבור אחד משני החלוצים האלו?)
אף שאלה קשה לא נשאלה, ואם נשאלה, בוטלה במחי יד ובאופן שהמראיינים לא דרשו וקיבלו תשובות ראויות. הנרטיב הצליח, "הכלבים נובחים והשיירה עוברת" – כחובב כלבים מושבע, אמשיך לנבוח פה על הליקויים שיש לתקן במועדון הפועל ירושלים.
יאללה הפועל!
