מחלוקת קשה התגלעה בין נציגי הציבור החרדי לבין ראשי הציונות הדתית ועוצמה יהודית, לגבי השאלה בידי מי יופקדו הבעלות וזכויות הניהול על בית הכנסת "תפארת ישראל" ברובע היהודי בירושלים. הצעת החלטה בנושא שהייתה אמורה להתקבל בישיבת הממשלה, ולפיה יופקדו זכויות הניהול בידי הקרן למורשת הכותל, הנשלטת בידי השר לענייני ירושלים ומסורת ישראל, מאיר פרוש, ממפלגת אגודת ישראל החרדית, הורדה מסדר היום ע"י ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעקבות התנגדותם הנמרצת של ראשי הציונות הדתית ועוצמה יהודית. הדיון בסוגייה יתקיים בישיבת ראשי הקואליציה.
מתחת לכיפה: בית כנסת, סמל – ושדה קרב פוליטי
המחלוקת משקפת למעשה מתחים עמוקים יותר בין הציונות הדתית לחרדים על השפעה ברובע היהודי ובמוסדות דתיים, במיוחד על רקע תרומת הציונות הדתית לשחזור המבנה, עוד מימיו של אורי אריאל כשר השיכון. היא גם מדגישה את הרגישות סביב סמלים דתיים ברובע. המקרה ממחיש את המאבק על זהותו של בית הכנסת כמרחב דתי המשלב מסורת חסידית עם ערכים ציוניים.
לטענת אנשי הציונות הדתית מסירת בית הכנסת לידיים חרדיות עלולה גם להוביל לכך שבבית הכנסת לא תאמר תפילה לשלום המדינה וחיילי צה"ל.
בית הכנסת "תפארת ישראל", הידוע גם בשם "ניסן ב"ק" (ביידיש: ר' נישע'ס שול), הוא בית כנסת היסטורי ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. בית הכנסת הוקם בשנות ה-60 של המאה ה-19 (סביב 1857–1872) על ידי חסידי רוז'ין, ביוזמת רבי ישראל פרידמן מרוז'ין ובנו רבי אברהם יעקב מסדיגורה. הוא נקרא "תפארת ישראל" על שם רבי ישראל. המייסד בפועל היה רבי ניסן ב"ק, חסיד רוז'ין, שהיה פעיל ברכישת הקרקע ובניית המבנה. בית הכנסת שימש כמרכז לקהילה החסידית בירושלים, עם דגש על חסידות בויאן.
ביקור חובה בבית הכנסת חסד ורחמים בירושלים – בכתבה הזו
ב-1869 ביקר הקיסר האוסטרי פרנץ יוסף בבית הכנסת הבלתי גמור ושאל מדוע אין לו כיפה. לפי סיפור אגדי, ניסן ב"ק השיב כי "בית הכנסת הסיר את כובעו" לכבוד הקיסר, והלה תרם כסף להשלמת הכיפה.
במלחמת העצמאות (1948) שימש בית הכנסת כעמדה קדמית של לוחמי "ההגנה". ספרי קודש שימשו כשקי חול, ודלתות הוסבו למחסה לצלפים. לאחר כיבוש הרובע היהודי בידי הלגיון הירדני ב-21 במאי 1948, בית הכנסת פוצץ והוחרב, כחלק מהשחתת סממנים יהודיים בעיר העתיקה. המבנה הפך לעיי חורבות, ורק הקיר המערבי (החזית) נותר על תלו.
לאחר איחוד ירושלים ב-1967, נוקו הריסות בית הכנסת, ונחשפה הקומה התחתונה והכניסה לאולם התפילה. המקום שימש כאנדרטה זמנית, אך לא שוקם במשך עשורים רבים. רק בנובמבר 2012 הוחל בשיקום המבנה בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים, בהובלת החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי ומשרד ירושלים ומורשת. בחודש מרץ 2023 הסתיימה הצבת הכיפה המחודשת בראש בית הכנסת והחלו, כאמור, המחלוקות בין הזרמים הדתיים-חרדיים לגבי הבעלות עליו.
אז למי לעזאזל שייך בית הכנסת – לפלגים הדתיים לסוגיהם וגווניהם, או לעם ישראל כולו?
פשיטה על בית הספר של אונר"א בשועפאט – וידאו: בכתבה כאן
