כביש 1, עורק החיים המרכזי בין ירושלים לתל אביב, הפך שוב לזירה טעונה של מחאה. בבוקר יום ראשון, בשעות העומס הקשות ביותר, חסמו עשרות מפגינים את הדרך בדרישה להשבת החטופים מעזה. מעבר לפקק האינסופי היה עניין אחד ברור: להפנות את החצים הישר כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנתפס על ידי המוחים כמי שמנותק מזמן מהאחריות הציבורית. מכאן, רק טבעי שהמבטים הופנו אל השיירה שלו, שצפויה הייתה לחלוף בציר.
חסימת כביש 1 והמסר לשיירת נתניהו
לפי חלק מהמידע, שיירת ראש הממשלה אמורה הייתה לעבור בציר המרכזי, מה שהפך את חסימת הכביש למהלך טעון בהרבה. עצירת התנועה על כביש החיים המרכזי לא נתפסה רק כפקק נוסף בדרכי הבוקר, אלא כמהלך שמכוון ללב השלטון. מבחינת הציבור הרחב, הפקק סימן שהפערים אינם רק פוליטיים או מוסריים – אלא גם מוחשיים. כך התגלגלה החסימה מאירוע נקודתי לכדי מהלך סמלי, והמסר המשיך להדהד אל השלב הרחב יותר של המחאה להשבת החטופים.
בדקות אלה פעילי מחאה חסמו את כביש 1 באזור שער הגיא לכיוון תל אביב .
שיירת ראש הממשלה יצאה רק לפני כעשר דקות מהמעון לכיון תל אביב. pic.twitter.com/sR5ArhmlgZ— לירי בורק שביט (@lirishavit) August 24, 2025
אין שגרה בלי החטופים: המסר שחסם את כביש 1
מן החסימה המקומית יש לעבור להבנה רחבה יותר. בעולם המחאות, שיבוש סדרי יום של מנהיגי מדיניות הוא כלי ותיק: מתנועות זכויות האזרח בארצות הברית ועד פעילי אקלים החוסמים כבישים בינלאומיים באירופה. כך גם בירושלים – עצירת כביש 1 נועדה להבהיר שאין שגרה כל עוד החטופים נמקים וגוססים בעזה. הפקק, חוסר הנוחות והכעס של הנהגים לא נתפסים רק כתגובה צדדית, אלא כבר כחלק מהמסר. בתוך כך, התמונה על הכביש משמשת סמל עוצמתי למציאות משותקת, שסחפה את המבט הישר אל ראש הממשלה.
(אדם חי-מת: רום ברסלבסקי מירושלים מול אנושות אדישה ומכוערת)
חסימת כביש 1: נתניהו כסמל לניתוק
בנקודה זו מתגבש עניין אחד ברור: עצם האפשרות שנתניהו עצמו ייתקע בשיירה, ממחיש את תחושת הנתק מהשטח. בעיני רבים, לא מדובר בעוד עיכוב תעבורתי, אלא בהמחשה מוחשית של הפער בין אזרחי המדינה לבין מי שאמור להנהיג אותם. ברגע שבו ראש הממשלה לכוד באותו ציר, מתחדד המסר שהאחריות הממשלתית איננה יכולה עוד להמשיך ולהתחמק. זהו סמל חד של מאבק אזרחי – שיירת נתניהו כמשל למדינה תקועה, ואזרחים שמסרבים להמשיך כרגיל.
