בלב ירושלים, בין בנייני אבן ושכונות שהולכות ונפרמות, ילדה בת 3 נרצחה – על פי החשד – בידי אביה. זוהי טרגדיה משפחתית שאי אפשר להכיל, אבל גם מראה עמוקה לעיר שכבר מזמן אינה מדברת בשפה אחת. האירוע התרחש לאחרונה בשכונת צור באהר שבמזרח העיר, אך ההד שלו מורגש היטב גם במרכזה של ירושלים.
בשעות הבוקר התקבל דיווח למוקד 100 של המשטרה. כוחות מתחנת עוז ולוחמי מג"ב הוזעקו למקום, סגרו את הזירה, והחלו באיסוף ממצאים עם צוותי הזיהוי הפלילי של מחוז ירושלים. הילדה נמצאה ללא רוח חיים, והצוותים הרפואיים נאלצו לקבוע את מותה. החשוד – גבר בשנות ה־30 לחייו, אביה של הילדה – אותר ונעצר.
מפקד מרחב קדם, תנ"צ יניב מויאל, קיים בזירה הערכת מצב עם פיקוד התחנה, והחקירה הועברה לתחנת עוז. כבר בשלב מוקדם נקבע כי מדובר ברקע פלילי – אך המציאות מורכבת הרבה יותר.
צור באהר: חוקים אחרים, נורמות אחרות
מבחינה גאוגרפית צור באהר היא חלק מירושלים, אך מבחינה תרבותית וחברתית – היא מהווה מרחב מובדל, סגור למחצה, עם מערכת נורמות פנימית שלא תמיד עומדת בקנה אחד עם חוקי המדינה.
חוקרים לתרבות עירונית מגדירים מצבים כאלה כ"קבוצות בידול" – קהילות שמזהות את עצמן כחיצוניות למבנה השלטוני ופועלות לפי כללים פנימיים. לעיתים יש בכך גאווה מקומית, ולעיתים – שבר קשה: מנגנונים של שתיקה, דיכוי בתוך המשפחה, ותגובות אלימות שלא זוכות למענה.
דווקא העובדה שמדובר בשכונה מזרח ירושלמית – אבל כזו שחיה תחת שלטון ישראלי – יוצרת מרחב נפיץ במיוחד. מערכת החינוך שונה, יחסי האמון עם המשטרה חלשים, והמצוקה הכלכלית עמוקה. בתוך כל אלה – מתרחשות לעיתים טרגדיות שהן תוצר של שבר מערכתי.
מה ירושלים יכולה – אם בכלל – לעשות עם זה?
האם ירושלים, במובן העמוק של המושג, מסוגלת להכיל בתוכה אזור כמו צור באהר?
האם "עיר מאוחדת" יכולה לשאת בתוכה אזרחים שחיים במציאות מנטלית נפרדת?
(רצח והתאבדות במבשרת ציון: גופות הקשישה והמטפל אותרו בסמוך)
מקרי קצה כמו רצח ילדה בידי אב – אינם רק כישלון מוסרי של אדם. הם זרקור בוהק על הפערים שבתוך החברה, ועל השאלה מהו גבול האחריות של עיר כלפי תושביה. מתי עיר חייבת לחדור למרחבים הסגורים ביותר – גם במחיר עימות? ומתי שתיקתה היא למעשה הסכמה?
בירושלים של 2025, ייתכן שכבר אי אפשר לדבר על עיר אחת.
האם נותר עוד חזון שיחבר בין צור באהר לרמות, בין מזרח למערב, בין קוד פלילי לקוד מוסרי?
