אין עוד מקום בירושלים שבו ניתן לומר "כאן בטוח". השבוע האחרון המחיש זאת בצורה מצמררת: אירוע דקירה מפתיע במלון פסטורלי בקיבוץ צובה, ולצידו פיגוע ירי קטלני בצומת רמות. שני המקרים, שונים לכאורה, מציירים תמונה אחידה – העיר וסביבותיה הפכו למרחב שבו השגרה נשברת בכל רגע.
קיבוץ צובה – המלון שבו השקט נקטע
מלון כפרי, עטוף בנוף ירוק, הפך באחת לזירת טרור. מחבל שיצא מהמטבח דקר אורחים בחדר האוכל, עד שלבסוף שוטר מימ״ר נגב שהתארח במקום התערב. "הבנתי שמתרחש אירוע חריג, זיהיתי את המחבל והשתלטתי עליו", שחזר. הוא בחר לפעול בידיים חשופות כדי להגן על האזרחים, ובסיוע אורחים נוספים המחבל הוכנע. רגעי הפסטורליה בצובה התחלפו בזעקות פצועים ובבהלה שהפכה את המקום לסמל נוסף של אובדן תחושת הביטחון.
צומת רמות – הירי שהרעיד את ירושלים
ימים ספורים קודם לכן, בירי קטלני בצומת רמות, מחבלים פתחו באש על אזרחים שעמדו בתחנת אוטובוס. שישה בני אדם נרצחו ועשרות נוספים נפצעו. צומת מרכזי, עורק תחבורה של עיר שלמה, הפך לשדה קרב ברגע אחד. עבור ירושלמים רבים זה היה קו אדום נוסף: לא עוד שולי העיר או נקודות מרוחקות – אלא ליבת התנועה העירונית עצמה.
מחנה הפליטים שועאפט – הפשיטה אחרי הפיגוע
לא חלפו שעות מהדקירה בצובה, וכוחות מג״ב, שב״כ ויחידות מיוחדות פשטו על בית המחבל במחנה הפליטים שועאפט בירושלים. נתפסו אמצעים טכנולוגיים, נעצרו קרובי משפחה, וחשוד נוסף נורה כשניסה להימלט. האירוע המשני הפך בעצמו לחזית נוספת: עימותים, אבנים ומטען צינור לעבר הלוחמים. שוב הוכח – מה שהתחיל במלון קטן מתגלגל מיד למעגלי אלימות רחבים יותר.
(ציר ירושלים-שכם: כך עצרו מסתערבים מבוקש בהכוונת שב"כ)
ירושלים – מציאות של פחד מתמשך
כאשר שמים זה לצד זה את צובה, רמות ושועאפט, נגלית תמונה מטרידה: אין מקום בטוח. לא בקיבוץ סמוך, לא בצומת מרכזי, ולא במחנה פליטים המהווה חלק מהמרקם העירוני. ירושלים כולה, על שכונותיה וסביבתה, מתנהלת במציאות שמזכירה חיים על כוכב זר – עולם שבו השגרה האנושית פשוט אינה אפשרית.
