ירושלים חיה בתוך ענן קבוע של אבק. חפירות פתוחות, עבודות תשתית לרכבת הקלה, חסימות כבישים, נתיבים מצטמצמים ופקקים שהפכו לשגרה יומיומית. העיר מתפקדת, אבל בקושי. היציאה מהבית הפכה למאמץ, ההליכה ברחוב מלווה ברעש ובאי־ודאות, והחיים עצמם מתנהלים בין משימה למשימה. בתוך המציאות הזו, רוב האנשים לא מרימים את הראש. הם עסוקים בלהגיע, להספיק, לחזור – ומאבדים בדרך לא רק זמן, אלא גם שגרה בריאה ונשימה בסיסית.
גן הוורדים בירושלים: פינה שקטה בתוך עיר שלא עוצרת
בתוך כל זה, כמעט בהיסח הדעת, קיימת בירושלים פינה אחרת לגמרי. גן הוורדים, הממוקם סמוך לכנסת ולמוסדות השלטון ומוכר גם כגן ווהאל, נחשב לאחד הגנים הציבוריים הוותיקים בעיר. בשנים האחרונות עבר הגן שיפוץ ושדרוג, שכלל טיפול בבריכות המים, חידוש שבילי ההליכה והצמחייה והנגשה טובה יותר לציבור. בימים אלה, כשהשמש מציצה לפרקים, המקום ממשיך להתקיים בשקט כמעט חריג לירושלים – מים עומדים, ירוק, ציפורים ואווירה שמנותקת מהרעש שמסביב. לא אטרקציה ולא אתר בילוי, אלא מרחב עירוני מתוחזק, שקט ונגיש – כזה שנמצא שם כל הזמן, בזמן שעבור לא מעט ירושלמים החיים עצמם פשוט עוברים לידם.
