בא לכם ענבים? שחררו בשוק מחנה יהודה בירושלים כ־30 שקל לקילו. בינתיים, בשכונות שמסביב לשוק ובהן נחלאות, מקור ברוך וזיכרון משה, עוד אפשר למצוא שרידים של מה שהיה פעם נוף ירושלמי מובהק: גפנים עתיקות מטפסות על גדרות ברזל, ושריגים מתפתלים סביב מרפסות האבן. פה ושם נותרו על סככות ירוקות שרידי "תקרת ענבים" שהצלילה על החצרות בקיץ. אשכולות הענבים שהיו פעם חלק מהתפאורה הקבועה של הבתים בירושלים, התנדנדו מעל ראשם של היושבים בבלקון, כמו נברשת מתוקה של העונה.
כיום, נעלמו רוב השריגים וגם הענבים העסיסיים הודרו מהבית. בשוק מחנה יהודה, הדוכנים נושאי פירות העונה, מוקפים באנשים שממלאים את סלם מכל טוב, אך לא בענבים.
מי שממש בא לו עינב, תולש אותו וטועם מתוך הסלסלה המרושתת, שלרוב נשארת נעזבת על המשטח.
הענבים בשוק מחנה יהודה – מחיר שמרחיק קונים
כך מסתכמת אכילת ענבים בשלהי שנת 2025 בירושלים. אכילה חטופה ומזערית, נוסטלגית וחפוזה. "כ־30 שקל לקילו", אומר אחד הקונים, "מי בכלל קונה?".
רוב הירושלמים, כך נדמה, חוזרים לרכבת הקלה המפזרת אותם לפסגת זאב, נווה יעקב והלאה מזרחה, וכך גם העולים על קווי האוטובוס ליתר שכונות העיר במערבה וצפונה, כשבסל שלהם חסרים הענבים. ההגזמה במחירם, והתרגיל לשים מעליהם שלט – "ענבים ב־15 ש"ח" ובאותיות קטנות ל־"חצי ק"ג", פשוט גרמו לי ולאחרים להביא הביתה פירות אחרים.
מאחורי המחיר עומדים נתונים קשים: מלחמה, קיץ יוקד, מחסור במים, ירידה ביבול ועלויות הובלה אשר מייקרות את הפרי בדרכו מהכרם אל הדוכן. כורמים בהרי יהודה כבר ויתרו על שטחי גידול נרחבים למאכל, ופנו ליין, שערכו הכלכלי גבוה יותר.
מהגפן הירושלמית לסמל לאומי – ואולי גם שיעור בצניעות
הגפן עצמה, סמל קדום לשפע, ממשיכה להופיע בפסוקים ובאגדות: "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" – דימוי לשלווה ושלום בארץ. ה"שועל והכרם" אגדה שלא נס ליחה.
לפני שנים רבות נהגו בירושלים לגלגל את העלים באורז, הענבים נפרשו ליבוש על גגות שטוחים ויין ביתי היה חלק ממלאכת הסתיו וההכנה לחורף.
הגפן, כאחת משבעת המינים, זכתה למקום מיוחד גם במערכת החינוך היסודי. הילדים למדו לזהות עלי גפן, לצייר אשכולות ענבים, למדו על היקב, דריכת ענבים ועל היין המשמש לקידוש. הגפן נלמדה כצמח וכסמל לערכים מוסריים של התמדה, שורשיות וצניעות. כרמי ענבים בישראל נמצאים בגליל וברמת הגולן, בהרי יהודה ועמק האלה, וגם בנגב ובלכיש. ותנאי הגידול פשוטים: חום הקיץ, קור החורף, אדמת טרשים וטרסות.
ואולי בזה יופיים, בדרישתם המועטה ובנתינה הענקית לאדם. גם כשהענבים נשארים בודדים על הדוכן, הם מזכירים את מה שהיה כאן פעם. הענבים היקרים במחירם, יקרים ללב הירושלמים. מביטים בהם אל תוך הסלסלה, נזכרים איך היו מציירים בילדותם אשכול ענבים. נזכרים איך מיץ הענבים, נוגד החמצון, הירווה את הגרון, ולמדים גם מהגפן – ענווה, צניעות, תרומה ונתינה, שאין להן מחיר.
