רבים בישראל תוהים אם ראש הממשלה בנימין נתניהו מתקרב לסוף דרכו הפוליטית – אבל בירושלים נראה שההפך הוא הנכון. שלטי "עד הניצחון" שמתנוססים בגאון בגשר המיתרים, סמוך לכניסה לעיר, מציגים תמונה חדה וברורה: כאן, אין סימני חולשה. להפך – זוהי קרקע יציבה, ואולי המעוז האחרון שבו נתניהו שולט ללא עוררין.
ירושלים עם נתניהו – גם כשהשאר מתרחקים
עבור תושבי העיר, התמיכה בימין הפכה מזמן לברירת מחדל.
לא מדובר רק בפוליטיקה – אלא בהשתקפות של ערכים, אמונה והזדהות.
במערכת הפוליטית גוברים הקולות שקוראים לסיים את הלחימה וללכת לבחירות, אבל במרחב הירושלמי – הימין ממשיך להכתיב את הקצב. התמיכה בנתניהו בעיר הבירה לא נחלשה, אלא התקבעה. שלטי הקמפיין אינם רק סיסמה – הם הצהרת זהות. ההבדל בין ירושלים למרכז הארץ מעולם לא היה כל כך בולט.
(הציונות הדתית והחרדים הקימו כבר מזמן את מדינת ירושלים מתחת לאף של התקשורת התל אביבית שחיה כנראה בסרט)
קונפליקט חטופים מול הכרעה
שני מחנות – שתי השקפות עולם.
ומה שברור במרכז הארץ, נראה מנותק לחלוטין מהמציאות הירושלמית.
בעוד משפחות החטופים מבקשות לעצור את הלחימה, הקמפיין שממלא את גשר המיתרים קורא בדיוק להפך – לא להיכנע, לא לעצור. זו לא רק שאלה מדינית, אלא שבר חברתי. בירושלים, המסר ברור: ממשיכים עד הניצחון – לא משנה המחיר.
הבירה של גוש הימין – תרתי משמע
הכוח האלקטורלי של נתניהו בירושלים אינו מקרה – הוא שיטה.
העיר הפכה למעוז אידאולוגי שמחזיק את שלטון הימין גם כשגלים סוערים מסביב.
ירושלים אינה עוד עיר מתנדנדת. מזה כ-15 שנה היא נשלטת בפועל על ידי גוש הימין-חרדים, והבחירות האחרונות – גם המקומיות וגם הארציות – חיזקו עוד יותר את המגמה הזו. כאן, נתניהו לא זקוק לשכנע. הוא כבר בכיס של התושבים – והם בכיס שלו.
אם תקום ממשלה חדשה, ואם תפרוץ מערכת בחירות – נדמה שירושלים לא תזוז. עבור נתניהו, זו לא רק עיר הבירה, אלא מבצר נאמנות שמחזיק גם כשהכול מתמוטט מסביב.
(מצחיקים שאתם – את מי אתם רוצים לגייס? את החרדים שגרים פה? ברצינות? תראו מה הולך אצלם בשכונה ותבינו לבד)
