בזמן שבישראל מכינים מקלטים ומנסים להיערך לעימות עם איראן, בשכונות החרדיות בירושלים עיר הקודש כבר מתרגלים את סיפור הניצחון.
בימים אלה, בין רחוב מלכי ישראל למאה שערים, נחשפות בחלונות הראווה התחפושות שמספרות איך מנצחים פחד היסטורי ואיך מתבטל איום עליו מדברים כבר חודשים בתקשורת החילונית.
האם פורים החרדי בירושלים הופך לאימון תודעתי מול איום ביטחוני?
עוד לפני חג הפורים, החנויות הצרות ברחובות הפנימיים בשכונת גאולה בירושלים לכיוון מאה שערים, כבר מתמלאות ארגזים של כובעי פרווה קטנים, כתרים מוזהבים וגלימות קטיפה בצבעי ארגמן. ברחובות פישל, זוננפלד וחיי אדם, אפשר לראות אבות מודדים לילדיהם זקנים מלאכותיים של גיבורי המגילה והתנ"ך, ואמהות בוחרות שמלות של מלכת אסתר.
אין כאן תחפושות של גיבורי-על ולא דמויות מסרטים. אלא דמויות מתוך סיפור מגילת אסתר העתיק, שחוזר על עצמו שוב ושוב.
במרחק לא גדול משם, במרכז העיר ובשוק מחנה יהודה, המדפים נראים אחרת לגמרי. כאן מככבות תחפושות של מפלצות, רקדניות, שוטרים, חיילים, דמויות קומיקס וכוכבי רשת. כשברחוב החרדי הילד מתחפש למי שניצל מגזירה, ברחוב החילוני הוא מתחפש למי שמנצח בכוח.
איך מגילת אסתר הופכת לכלי חוסן מול האיום מאיראן?
זהו פער שמשקף שתי תפיסות עולם. בזמן שהעולם עוקב בדריכות אחרי האפשרות של עימות עם איראן, ובזירה הבינלאומית נשמעות הצהרות כוחניות מצד מנהיגים כמו דונלד טראמפ, יש ציבור אחד שמרגיש שהתרחיש מוכר לו, ואף יסתיים בניצחון.
סיפור מגילת אסתר שהתרחש בפרס, איראן של ימינו, בשושן הבירה, איננו רק זיכרון דתי אלא תבנית פעולה תודעתית. איום השמדה טוטלי על היהודים ע"י אימפריה אדירה, עבר מהפך. המן הופך לארכיטיפ של אויב קיומי, מרדכי לסמל של עמידה ללא כוח צבאי, ואסתר לדמות שמנצחת מבפנים. התחפושת אינה בריחה מהמציאות, אלא דרך ללבוש את הסיפור שבו הפחד כבר הובס.
במובן זה, פורים החרדי, אינו רק חג שמח בירושלים אלא תרגיל שנתי בחוסן. ילדים לומדים להזדהות, לא עם גיבור-על שמציל את העולם בכוח, אלא עם דמויות שחיו תחת איום ממשי ושרדו אותו. במקום לדמיין עתיד בדיוני, הם משחזרים עבר שמבטיח שהיסטוריה יכולה להתהפך.
התחפושות החילוניות מגשימות חלום של כוח, מהירות ושליטה, והתחפושות החרדיות מציעות משמעות, המשכיות וסוף ידוע מראש. שתי דרכים להתמודד עם חרדה, אך רק אחת מהן נטועה בנרטיב של “ונהפוך הוא”.
וכך, בעוד פרשנים מנתחים תרחישי מלחמה ומנהיגים ממתינים לתמונת כניעה, יש שכונות בירושלים שכבר מחזיקות בגביע הניצחון.
אולי זו הסיבה שהרחוב החרדי נראה רגוע יותר גם כשהכותרות דרמטיות. מבחינתו, איראן אינה סוף הסיפור אלא עוד פרק בספר שכבר נקרא עד הסוף. ובתוך הניצחון הזה יש מקום רב לקיים את מצוות: "חייב אדם לבסומי עד לא ידע…".
