בין כניסות נמוכות למרפסות ישנות, בין חצרות מוזנחות למטופחות, שכונת נחלאות בירושלים מציגות בתפר שבין עיצמו של החורף לכניסתו המתקרבת של האביב אדניות שכאילו לקוחות מעולם אחר. מגירות עץ, דליים ממוחזרים, עציצי חרס סדוקים, כדוררגל שפרש מייעודו, פחיות שתייה ונעליים ישנות – כל אלו הפכו לעציצים, ובהם הירוק חי ונושם.
ריח מרווה מתערבב באוויר החורפי והקריר של רחוב גזר בירושלים, ויחד איתו גם רוזמרין, עלי זעתר, וגם צמח השיבא, הלא הוא הלענה השיחנית – כולם מרוכזים באדנית יצירתית בשכונת נחלאות, לצד צרורות צעירים של פטרוזיליה וכוסברה שצומחים באדנית קטנה סמוכה.
איך גידול צמחי תבלין בנחלאות משקף את החיים בירושלים?
זוהי ויזואליה יומיומית, כמעט בלתי נראית, אבל היא מספרת סיפור גדול על שכונה בירושלים ותושביה. זהו סיפור על הצורך האנושי לגעת באדמה גם כשאין שדה. תופעה של גידול צמחי תבלין בשכונת נחלאות, שנבנתה באמצע המאה ה-19.
רוב הבתים פה בנויים במתכונת קהילתית סביב חצר וגינה מרכזית. הטלטלה בעקבות היציאה מהחומות בשעתה, נרגעה בזכות הקירבה והחיים בצוותא. הלואיזה והנענע נטבלו בתה המשותף. עלי הזעתר עם שמן זית נספגו בפיתה, וכך שמרו על הזיכרון. חליטת רוזמרין נרקחה להרגעת כאבי הראש ולתוספת מעשירה לתפוחי אדמה. פטרוזיליה וכוסברה היוו בסיס למטבח יומיומי בירושלים, חיבור מיידי בין הגינה הזעירה למטבח ולבריאות. טימין נחלט לריפוי דרכי הנשימה, בזיליקום למערכת העיכול, עירית כנוגדת חמצון לסלט. בקיצור, בית מרקחת שלם ממש מאחורי הדלת.
למה תושבים בירושלים בוחרים לגדל תבלינים באדניות?
מי שבוחרים כיום לזרוע צמחי תבלין אינם חקלאים, וגם לא גננים. מדובר בשוכרי דירות, פנסיונרים, משפחות צעירות, אמנים, וגם אנשי הייטק שחוזרים בערב לדירתם הקטנה בלב ירושלים. המשותף להם הוא חיבור לטבע, תחושת עשייה משמעותית והידיעה שמשהו צומח בזכותם.
המיני-חקלאות הזו אינה חוסכת כסף ולא נועדה להרשים. היא עונה על צורך נפשי הדורש האטה, אחריות ומחזוריות: השקיה בבוקר, קיטום בערב, מעקב אחרי עלה חדש וגבעול מיתמר. בתוך מציאות ירושלמית רועשת, צפופה ולעיתים מתוחה, האדנית הופכת למרחב של שקט ורוגע.
גידול עשבי תיבול באדניות הוא אקט של שייכות לעיר, העמקת השורש, גם אם הוא בעציץ. זהו ביטוי לקשר בין אדם לצמח, תוך מהות יומיומית מתמשכת. זהו טקס קטן של ידיים המתכסות באדמה, של ריח ירוק בפתח הבית, ושל תחושה שהטבע עדיין יכול להשתלב בתוך ירושלים, בלי תיווך.
התובנה הרחבה יותר נוגעת לאופן שבו אנשים מחפשים היום משמעות פשוטה. לא אידאולוגיה גדולה, אלא עלה ירוק. לא מהפכה, אלא זריעה. אדניות התבלין של נחלאות מציעות מודל של חיים עירוניים קשובים ורגועים. הזמנה מתמדת לגדל משהו, גם אם הוא קטן, גם אם הוא שקט, ולהניח לו לצמוח בקצב שלו.
