בירושלים, עיר שבה הקצוות נפגשים – קודש, שיגעון, תקווה וקריסה – עומד עתה מוסד אחד במרכז שאלה כואבת: האם מסגרת טיפולית יכולה באמת להכיל אדם שבפנים כבר קורס?
בכפר שאול, בית החולים הפסיכיאטרי הוותיק שממוקם בין הר הרצל להר נוף, התרחש לאחרונה מקרה קשה: מטופל כבן 60 נמצא ללא רוח חיים בתוך שטח המוסד. על פי החשד, אדם אחר – צעיר בשנות ה־30 לחייו – שהיה גם הוא מאושפז במקום, מעורב במותו. אלא שהנתון המטלטל ביותר הוא זה: החשוד ברצח הנוכחי הגיע למוסד מלכתחילה כשהוא כבר חשוד ברצח קודם – של אמו.
כאשר הטיפול והסכנה גרים באותו חדר
לפי הודעת המשטרה, שוטרי תחנת מוריה הוזעקו למקום בעקבות הדיווח – והחלו מיד בפעולות חקירה. הזיהוי הפלילי של מחוז ירושלים פעל בזירה, והחשוד נעצר ונחקר. בית המשפט האריך את מעצרו עד ל־10 ביולי.
המקרה מעורר תהיות שקטות אך חריפות: כיצד ניתן להעניק שיקום לאדם שכבר חשוד ברצח? האם הגבולות שבין טיפול נפשי לבין אחריות פלילית באמת יכולים לדור יחד? ומהי רמת ההגנה האפשרית בתוך מוסד שמוגדר כמקום בטוח?
(רצח והתאבדות במבשרת ציון: גופות הקשישה והמטפל אותרו בסמוך)
המורכבות האתית – והשבר שאי אפשר להסתיר
ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, ד"ר גלעד בודנהיימר, מסר כי "אנו עושים מאמצים גדלים שכל המטופלים יהיו מוגנים ושמורים ותחת השגחה, כדי שלא יסכנו מטופלים אחרים. החופש של הפרט בין הכפייה לבין ההגבלה – אלו עולמות מורכבים ואתיים".
כפר שאול אינו רק מוסד רפואי – הוא גם זיכרון ירושלמי טעון
בית החולים הפסיכיאטרי שוכן על שרידיו של הכפר דיר יאסין, מהכפרים שמוזכרים עד היום בוויכוחים על עבר ועתיד. המוסד הוקם בשנות ה־50, ולמרות שעבור רבים מדובר פשוט במסגרת טיפולית – יש מי שרואה בו גם סמל. האירוע האחרון, שבו מטופל לכאורה רצח מטופל אחר, הפך את המקום הזה שוב לזירה שבה עולות שאלות של מוסר, גבולות, וזיכרון.
איש לא ממהר להאשים. אין כאן הצבעה פשטנית. אבל המקרה בכפר שאול הפך לתמרור אזהרה שקט: גם בתוך מסגרות טיפול – קיימת סכנה. לא מבחוץ. מבפנים.
