אם למועדון הפועל ירושלים היה ועד מנהל ראוי לשמו, הרי שביום ראשון האחרון, על הבוקר, היו מזומנים כל עובדי הקבוצה הבוגרת – החל באפסנאי, המשך בשחקנים וכלה במנכ"ל – והיו מקבלים הודעה רשמית שכל מי שמעוניין יכול להיות משוחרר מיידית, נקודה סוף פסוק.
אפשר להפסיד להפועל ב"ש – אבל לא כך
סרט אימה – זו ההגדרה היחידה שניתן להעניק לתבוסה שספגה הקבוצה בשבת האחרונה. מותר להפסיד, בטח בהתחשב בהבדלי הרמות הגדולים, אבל לא כך. בולט לעין היה הרצון של השחקנים שלא להיות על כר הדשא מרגע שריקת הפתיחה, והתפילה שככל הנראה נישאה בליבם שהשופט ישרוק לסיום המשחק. כניעה מראש ומושפלות – כך היה הלך הרוח שהופגן וחלחל ליציע.
בכל הכבוד כך קבוצת כדורגל לא יכולה להיראות. נפלא בעיני איך מערך מנטלי שלם המלווה את הקבוצה הבוגרת בהפועל ירושלים, מושקע בממון רב מתקציב הקבוצה, בראשות פסיכולוג הספורט נדב גביש, עובד המועדון – מאפשר היווצרות של שבר מנטלי כה עמוק.
מצד השחקנים מהווה הדבר ביטוי לזלזול רב בקהל האוהדים שטרח והתאמץ – לא פשוט להתחיל כך את השבוע, מעבר להשקעה הכספית – בהגעה הביתה באחת בלילה אחרי הקטסטרופה בה חזינו – לצפות ולעודד אותם.
חוזז, אלמוג, כהן, אליהו – כבר לא רוצים להגיע?
זיו אריה היה סופר עדין בראיון בסיום המשחק כשאמר שהקבוצה היתה באנרגיות לא טובות וצריך לתקן זאת. לדברים יש השפעה ישירה גם על החיזוק שהיה אמור להגיע – אילון אלמוג לפתע משנה את דעתו ורוצה להיאבק על דקות משחק בהפועל באר שבע, מתן חוזז רוצה להמשיך ולהמתין להצעה מחו"ל, ינון אליהו מתגלה כפחות כשיר ומעוניין להחלים באופן מלא לפני שיחתום, אם יחתום, ואבישי כהן מעדיף פתאום להישאר במכבי תל אביב, כמאמר הקלישאה החבוטה והנכונה: "על ספינה טובעת איש אינו רוצה לעלות".
נותרו יומיים לסגירת חלון ההעברות וברור לכל בר בי רב כי קבוצת הפועל ירושלים חייבת מספר שחקנים נוספים שיחזקו אותה – אם השוק הישראלי אינו מסוגל להניב את החיזוק הנדרש יש לפנות לשוק הזרים – למועדון נותרו שתי משבצות זרים פנויות שניתן ורצוי להשתמש בהן – מצד שני החשש מצד הצוות המקצועי לאייש את עמדות הזרים לאור הכישלון המהדהד של צוות הסקאוט בשנים האחרונות בתחום השחקנים הזרים, מובן בהחלט.
מצד שלישי, אם בסופו של יום לא יגיע החיזוק המיוחל, אז העונה תנסה קבוצת הפועל ירושלים לשבור שיא גינס ולהישאר בליגה אחרי 0 מ-39 נקודות בפתיחת עונה.
"הפנים" של מועדון הפועל ירושלים – סטירת לחי
בתוך כך, הסאגה עם הבלם הזר "דומרני" חייבת להסתיים באופן זה או אחר, אם עבר בינו לבין זיו חתול שחור כה גדול לכאורה שאינו ניתן לפתרון, היה צריך "להיחתך" מהקבוצה מזמן, ובמקומו היה צריך להנחית בלם זר אחר – ואם הדבר ניתן לפתרון, הוא צריך להיות על הדשא. המצב הקיים בו שחקן זר המהווה אחד השחקנים היקרים בסגל "לא רואה דשא" פשוט בלתי נתפס.
בשולי הדברים דומה כי כל שחקן שמפגין מעט יכולת טובה, ובקיץ מיד הופך ע"י מועדון הפועל ירושלים "לפנים" של המועדון – בעונה שעברה שחר פיבן, העונה אוהד אלמגור ואיליי מדמון – מיד לאחר מכן "מסריח את הדשא". נראה כי השיטה הזו פוגעת במועדון הפועל ירושלים, כמו ביכולת השחקנים, ויש לזנוח אותה.
(מול מעון ראש הממשלה בירושלים – הודעת הווטסאפ שוברת הלב)
צריך לשתות הרבה כשאתה אוהד הפועל ירושלים
נתראה בבר ההודנא הבית האדום בפלורנטין – רח' אברבנל 13, ת"א – לפני המשחק בשבת בבלומפילד – דומני כי נזדקק למנות אלכוהול משובח ורב כדי להתמודד עם המצפה לנו במשחק,
יאללה הפועל!
