מה שהתחיל בבוקר יום שני כעוד מחאה ליד ביתו של שר הכלכלה ניר ברקת בשכונת בית הכרם בירושלים הפך במהרה למפגש טעון של מציאות פוליטית ודמוגרפית. המוחים דרשו מענה בסוגיית החטופים, אך מי שעמד מולם הטיח בהם כי "נשארו רק עשרת אלפים שמאלנים במדינה" וכינה אותם "בני מאה". תגובה זו הדגישה אמת שקשה להתעלם ממנה: ירושלים הפכה לעיר שבה הדמוגרפיה היא השחקן הראשי, והפוליטיקה מתיישרת לפיה.
שליטת גוש נתניהו בירושלים
הקלפיות בירושלים משקפות בעקביות מציאות אחת: רוב ברור לגוש נתניהו. הליכוד, הסיעות החרדיות והציונות הדתית נהנות מתמיכה מסיבית, בעוד שהקול החילוני־ליברלי מתמעט. תהליכי הגירה שלילית של חילונים, לצד גידול טבעי של הציבור החרדי, מעצבים מחדש את מפת העיר. ירושלים של המאה ה־21 היא עיר שגוש נתניהו שולט בה כמעט ללא עוררין.
תובנות של ביביסט הבוקר שבא להעליב את המוחים ליד ניר ברקת – ״כולכם זקנים, אתה נראה בן מאה״ pic.twitter.com/WA1kSeUTLB
— לירי בורק שביט (@lirishavit) September 15, 2025
הקרב על ראשות העיר ירושלים
בתוך הזירה הזו מתחדדת שאלת ההנהגה. שמו של ח"כ מאיר פרוש עולה שוב כאפשרות להתמודד על ראשות העיר מטעם הסיעות החרדיות, במקום משה ליאון – נציג הציונות הדתית שבעצמו אינו מזוהה כחילוני. עצם העלאת שמו מלמדת עד כמה הפוליטיקה המקומית מתכנסת סביב הציבור החרדי והדתי. אם אכן יתמודד, פרוש לא יהיה מועמד חריג אלא המשך ישיר של מציאות דמוגרפית המכתיבה את סדר היום.
עיריית ירושלים והניסיון לשוות נורמליות
עיריית ירושלים ממשיכה להשקיע במיזמי תרבות, בחנוכת גנים ציבוריים ובמהלכים שמטרתם לייצר תחושת נורמליות. אך מאחורי התדמית עומדת עובדה מוצקה: המציאות בשטח היא של רוב ימני – דתי וחרדי – שמעצים את אחיזת הימין בעיר ומגדיר את סדר היום. מולו ניצב ציבור חילוני־שמאלני מצטמצם, שהולך ומאבד מכוחו הפוליטי והחברתי בירושלים.
הדמוגרפיה כעתיד הפוליטי של ירושלים
האירוע הקטן בבית הכרם הוא מיקרוקוסמוס של תהליך רחב הרבה יותר. הדמוגרפיה הירושלמית, שניצבת בלב השיח הארצי, כבר קובעת מי ישלוט בעיר ומי יוכל להתמודד על הנהגתה. השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא לא אם ירושלים תישאר מבצר ימני – אלא מי יישב על כיסא ראש העיר כשהדמוגרפיה תמשיך לעשות את שלה.
