סוד התותים הלבנים: הפנינה הנסתרת לצדו של שוק מחנה יהודה. לשבת בגן התות, ברחוב הכרמל, בשכונת אוהל משה בירושלים, וליהנות מהטעם, הזיכרונות והגעגוע לילדות. לנוח מתחת לענפים עמוסי תות לבן, מתוק ולא להאמין כמה הזעיר הצונח עליך כמו גשם, מסוגל להחזיר אותך לימים רגועים ושמחים, שכל מאוויינו היו אז להגיע לכמה שיותר תותים, ואולי אף להרים מהרצפה ולאכול, אז מה?
העץ שראה דורות בירושלים
בירושלים, עיר של שכבות היסטוריות וניחוחות של מזרח ומערב, מסתתר לו גן התות. פנינה ירוקה הסמוכה לשוק מחנה יהודה הסואן. שם מתחת לענפים עטויי עלי תות רחבים, בשלים ירוקים ויודעי היסטוריה, ניצבים עצי תות יוצאי דופן. עץ ששרד דורות שלמים ניצב בגאון כאילו פסח עליו הזמן. בין ענפיו המשתרגים בחירות, ניכרת החוכמה השקטה של מי שחזה בשינויים רבים מקיץ לקיץ, מבני אדם לבני אדם.
צמרתו הרחבה, כמו פרגולה ענקית וירוקה, סוככת על כל שטח הגן ומספקת צל וחיבוק של סב זקן שראה עולם. התותים הלבנים הנושרים בנדיבות על ראשם של המבקרים בגן, כולל על תושבי הקבע שלו החתוליים, מבשילים באדיקות מידי שנה – מתוקים, עמוקים בטעמם כמו זיכרון רחוק.
טעם של פעם וזיכרונות על הרצפה
אני יושבת שם עם חבר ושנינו מביטים בהשתאות על אחד המבקרים, בשנות השישים לחייו, חוזר לריטואל עת היה ילד. מושך באחד מענפי התות וקוטף את המתוק-המתוק ההוא, כמו פעם, בשיא הריכוז ואפילו לא שומע את קולה של אמו קוראת לו לשוב הביתה. רק אחרי שרווה את רעבונו, נטש את המקום. נראה שהעץ הנדיב חייך לעברו, גם כאשר נוצר תחתיו שובל עלים, שצנחו ארצה במהלך הקטיף הילדי.
בווידאו: גן התות בירושלים, פינה של שקט וזיכרונות שבה אפשר לטעום את ירושלים האחרת, המתוקה והרגועה (צילום: יולי קראוס)
אם לא קראתם את מה שקרה בשוק מחנה יהודה בשבוע שעבר – עם הדגלים והתקווה – זה הזמן להשלים את הפרק ההוא
עץ תות שפירותיו הקטנים, שנראים מרחוק כענבים בהירים, נושאים טעם מתוק ומזכירים שילוב בין דבש לקוקוס. והלא יאומן קורה. הפירות נושרים לך לפה, לידיים, כאלו משחקים עם באי הגן. זוהי שעת המשחק שלהם. הגשם שירד והשקה את השורשים העמוקים, השמש שעזרה לעלים להוריק, כאילו הצמיחו בבת אחת את השובבים המתוקים האלו.
מי שהיעדרותן נכחה בסביבה היו תולעי המשי. פתאום נדם קולן של המתפתלות בעדינות רכה וחכמה. הן ידעו לעשות משי מעלים ירוקים, כמו בת הטוחן שעשתה זהב מקש.
גן ילדותם של גדולי ירושלים
גן התות עצמו נראה כאילו נלקח מתמונה רומנטית של ירושלים הישנה. גן שיוסי בנאי ואחיו, שיחקו בו עם מויז הקטן, ועם מויז הגדול, ועם ילדי משפחת ארמוזה ממזכרת משה הסמוכה, (ילדות עם נגרייה וסמטאות: הרחוב הירושלמי שהפך לסיפור חיים) טיפסו על עצי התות, שיחקו מחבואים מאחורי הגזעים וידעו ימים מאושרים ללא מסכים וללא אמצעים סלולריים.
גן התות והעץ הלבן הם תזכורת לירושלים השקטה, האנושית והאחרת. זו שמזמינה אותך לעצור, לנשום, לשתות משהו קל עם חברים, לאכול כמה כדורי פלאפל, לנמנם קצת וליהנות מהפרי שהוא לא רק טעים, אלא סמל לעיר שיש בה תמיד עוד מה לגלות.
מחנה יהודה הוא רק ההתחלה.
יש מקומות בעיר הזאת שלא תמצאו בשום מפה – רק כאן תגלו אותם.
לתגליות הכי מיוחדות של השבוע – לחצו כאן.
