מול הדווידקה: המוסד הירושלמי שיורד מהמספריים

ירושלים מחליפה משמרות. מספרה שנסגרה, חנות שנמסרה, סנדלריה שנעלמה – ומה במקומן? פרידה מהדור הישן של העיר וקבלת פניו של הדור הבא מתקיימות בימים אלה ממש ברחוב פינס, מול כיכר הדווידקה במרכז העיר ירושלים – דלת סגורה, וילון מוגף. חלק מהעוברים והשבים מציצים פנימה, אל תוך "סלון עדי" – מספרת גברים ירושלמית בת כ-50 שנה, שעתה נסגרת.

מספרה – עם סיפור של עיר

החולפים מציצים אל השקט שבפנים, אל החדר ממנו ניטלו אביזרי המספרה ואל האור שכבה. המספריים של עדי כבר לא מצקצקות. עדי הספר האהוב פרש. עוד מוסד ירושלמי נסגר, עוד תקופה נעלמה.

"אני והבן שלי הסתפרנו כאן כל החיים", אומר פיני, שחלף באזור. "ואם עדי פרש, סימן שאני הזדקנתי".

"סלון עדי", שפעל ליד מכבסה ירושלמית וחנות דגי הנוי, היה יותר ממספרה. זהו מקום מרכזי בלב העיר – עם הסלים משוק מחנה יהודה מגיעים למרחב גברי שקט, בו התגלגלו סיפורים כמו תספורות. גברים וילדים עטו סינר, טיפסו על הכיסא המסתובב והרגישו שהם בידיים טובות. משם יצאו מגולחים למשעי, ראשם מסודר ומלא בדיחות ואגדות כאילו יצאו מספרייה עירונית.

גל מוסדות ירושלמים – הסגירות

כעת, עם פרישתו של בעל הבית, ננעלת הדלת לא רק על המספרה, אלא על עידן שלם בעיר.
"סלון עדי" הוא רק קצה הקרחון. מגמה רחבה פשטה בירושלים.
חנות הבשר של האחים חמווי בשוק מחנה יהודה נסגרה. חנות החמוצים של "אורי" עברה לידי בניו. סטייקיית "חצות" ברחוב אגריפס עברה לידיים צעירות, עם אותם התבלינים, אך עם קצב אחר, שפה שיווקית חדשה ותודעת אינסטגרם.

2025 מתממשת.

(החנות של חמווי עברה – שוק מחנה יהודה והסביבה: ההיסטוריה נסגרת)

מי שהכיר את "עמל", חנות הנצרים והקש של יונה ויעקוב גיל ז"ל ברחוב דויד ילין בירושלים, הכיר זוג אומנים עיוורים שראו הכל מתוך החשכה. שם יצרו במשך שנים יצירות אומנות שימושיות כבמטה קסם. כיום, הבת נורית מעצבת מוכשרת וייחודית ממשיכה את המסורת. משלבת שדרוג כסאות בעלי צביון אומנותי, עתיק, קלאסי ועכשווי, והעיקר – ירושלמי בנשמתו.

ירושלים – כמו עץ זית

שלטי החנויות הירושלמים של פעם – נפח, זגג ושען, השתנו  ל-פלא קשר, מחשבים וסוללה, חיבור קווים, מזור הרפואה הטבעית.

ירושלים, כמו עץ זית עתיק.
לא מתייבשת, אלא מצמיחה חוטרים וענפים חדשים.
העולם אולי שייך לצעירים, אבל הם יעשו את הטוב, האיכותי והיפה, אם יזכרו מה צמח לפניהם.

(הדיירים הכי ותיקים במרכז ירושלים – רואים עוד סרט, שכבר ראו)

הדור הבא לא מוחק את קודמיו, הוא נעמד על כתפיהם. וכשאנחנו נפרדים מהספרים, הסנדלרים, הנגרים והמוכרים, הפרידה היא לא רק מבני אדם. לא רק מאנשים יקרים שעבדו ונתנו שירות לתושבים במשך עשרות שנים. אנחנו נפרדים מקולות, מריחות ומההיסטוריה של העיר. ובכל זאת, לא הכל הולך לאיבוד. לעיתים הדור הצעיר מצליח לשחזר ולשמר מסורת וחדשנות המפתיעות לטובה.