מול בניין הכנסת בירושלים ניצב בימים האחרונים מיצג מחאה יוצא דופן: עשרות מגפי עבודה של רפתנים פזורים על הדשא בכיכר הסמוכה לפרלמנט. חלקם תלויים על מוטות לצד דגלים ושלטים, אחרים מונחים סביב הפסל שבמרכז הכיכר. אבל מי שמגיע למקום מגלה משהו חריג: כמעט אין מפגינים.
המחאה הוקמה כחלק מהמאבק של רפתנים נגד האפשרות לייבוא חלב מטורקיה. אלא שמאז פרוץ מבצע "שאגת הארי" והאזעקות שנשמעו גם בירושלים, רבים מהמוחים לא מגיעים בפועל לכיכר. המיצג נשאר – האנשים כמעט שלא.
איך נראית מחאה כשהמוחים לא נמצאים?
המגפיים הן בעצם הסיפור. הן פזורות על הדשא, תלויות על מוטות או מונחות ליד שלטי המחאה. כל זוג כזה אמור לייצג רפתן או עובד בענף החלב.
התוצאה היא מחאה שמתקיימת בעיקר דרך הסמל שלה. הכיכר מול הכנסת אינה מלאה בקהל, אבל המסר נשאר ברור למי שעובר במקום.
למה הרפתנים מתנגדים לייבוא חלב מטורקיה?
המחאה קשורה להחלטות שמאפשרות הרחבה של יבוא מוצרי חלב, בין היתר מטורקיה. הרפתנים חוששים שהמהלך יפגע בייצור המקומי וביכולת של רפתות רבות להמשיך לפעול.
לטענתם, דווקא בתקופה של מלחמה וחוסר יציבות באזור, יש חשיבות לשמירה על ייצור מזון מקומי ועל עצמאות חקלאית. מבחינתם, המגפיים שהונחו בכיכר הן תזכורת פשוטה: מאחורי כל זוג כזה עומד ענף שלם שמרגיש שהוא נאבק על קיומו.
