ממקדש השידור לבנייני יוקרה: מהפך בלב ירושלים

ערוץ אחד, בנין אחד, זיכרון לאומי – מה נותר מרשות השידור ברחוב שרי ישראל בירושלים.

בשעה שמדינת ישראל חווה סערות תקשורתיות, פילוג חברתי ודיונים סוערים על אמון בתקשורת הממלכתית – דווקא בלב ירושלים, במקום שבו שכן פעם קולה הרשמי של המדינה, נמוג ונעלם אחד מסמליה הבולטים: בניין "רשות השידור" ההיסטורי.

בעוד מהדורות החדשות נאבקות על אמינות, והציבור מבולבל בין אמת לפייק, קשה שלא להתגעגע לאותם הימים בהם השעה 21:00 הייתה שעת קודש כמעט לאומית.
והנה בלב רחוב שרי ישראל, מאחורי גדרות פח ועגורני ענק, הולך ומסתיים לו פרויקט נדל"ן עצום – ממש על הריסותיו של מוסד ששידר את קול נשמת המדינה.

משקיפים על התחנה המרכזית בירושלים

זוהי סדרת בנייני ענק מרווחים הצופים ממרום גובהם על מחנה שנלר שברחוב מלכי ישראל המשיק להם. בניין ענק המשקיף ממערבו על התחנה המרכזית בירושלים, ועל הרחובות הישנים והאהובים הרוקמים את שכונת מקור ברוך ושכונת גאולה.

שלטי ענק כחולים מתומללים בכמה שפות – "ביתך הוא המלון שלך". אולי כדי להזכירנו כי במרחק קצר ממייצג העושר הזה, המתרברב ומשתחצן במותגו, שוכנים בתי השכונות הסמוכות – קטנים, צפופים, ללא ממ"ד ובשיא הצניעות. שם עדיין ישנים במשפחות ברוכות ילדים, שניים במיטה אחת.

(ממ"ד? רק מתחת לסינר של אמא: שכונת מקור ברוך מתפללת באזעקה)

גבירותיי ורבותיי – מהפך בלב ירושלים

לעבור מול המקום ולהיזכר שמכאן שודרו מהדורות מלחמה, תוכניות ילדים בלתי נשכחות ותיעודים היסטוריים. מורשת תרבותית בת שלושה דורות שיצאה לאור מהמקום הזה, נבלעה תחת קידוחים ויציקות בטון. האבק עדיין עולה מהאדמה, אך הצלילים שפעם בקעו כאן – של חדשות, סדרות, תוכניות דוקו והעשרה, נדם.

כאן עם שלם הכיר וסגד למר טלוויזיה, חיים יבין. גב' שושנה הגרה בבית הראשון של מלכי ישראל, בת 70, מנסחת זאת בנימת געגוע – "הוא היה בן בית אצלנו".

והממתינים לתורם בקופת חולים כללית, הנמצאת קרוב, מרימים גבה לנוכח ההתחדשות. עבורם, זה לא היה עוד מבנה ציבור שנסגר. זה המקום בו דיברו אל האומה בקול רם, ברור ואחיד. נהגי המוניות הממתינים לנוסעים ליד ובסמוך, יסגירו את גילם באומרם, "גברת, כאן שידרו מבט ספורט, ניקוי ראש, זהו זה ועלי כותרת".

ואני לא אשכח את תוכניות הילדים האהובות, "פרפר נחמד, טלפלא, סמי וסוסו, קשת בענן ורחוב סומסום".

(את שנלר של היום ראיתם? הכי קרוב לגיוס: השכונה החרדית בירושלים שנבנתה במחנה צה"ל)

תושבת רחוב הטורים יצאה בדיוק מהמכולת, ואומרת, "כן, זה היה הרבה מעבר למבנה".

זה היה הלב הפועם של השידור הציבורי. מרכז תדרים לאומיים בו הופקו טקסים ממלכתיים, תוכניות תרבות, תסכיתים פסטיבלים ושידורים חיים. כולם תחת קורת גג אחת. מקדש בו שירתו בקודש – דן כנר, דניאל פאר, שרי רז, יעקוב אחימאיר, רפיק חלבי, זוהיר בהלול וטובים טובים אחרים.

מבנה אבן שחדר ללב,
והפיכתו לאתר נדל"ן מסמן שינוי עומק בחברה הישראלית.
לא רק בשיח הציבורי,
אלא גם ביחס לזיכרון וזהות.