מסע עונתי מירושלים לים המלח – נחיתה בכוכב אחר
הנסיעה באוטובוס מירושלים לים המלח בקו 486 חושפת בעידן הנוכחי מעבר אל ממלכה מסוג אחר
הנסיעה בקו 486 מהתחנה המרכזית בירושלים לים המלח וחופיו, היא לא עוד נסיעה, זוהי חוויה בה אתה נזכר בתהליך הבריאה מספר בראשית. מחלון האוטובוס נפרשת ארץ כאילו מכוכב אחר, הרי שולחן חתוכים, שמיים צורבים ומדבר שנמתח אל האופק בלי סוף. צלילי ירושלים נעלמים לאיטם, והכביש מתנהל מדממת האבן לדממת המרחב.
עיסאוויה, גבע בנימין – השילוט בכוכב מחוץ לירושלים
קשה להאמין, אבל זו הדרך הפשוטה לים המלח והיא נראית כאילו נלקחה מנוף הירח. ירושלים נפרדת מאחור, והכביש נע דרומה, דרך רכס שלמה, מעלה אדומים ומכמש. שלטי תנועה עם שמות של כפרים ערביים, משולבים ליד שמות ישובים יהודיים. עיסאוויה, גבע בנימין, א-טור, ענאתא ואחרים. השילוט מדוייק, Waze לא נחוץ.
בקטעים מסוימים בשולי הכביש – מאהל בדואי. שם מתקיימים חיים צנועים בלב מדבר, כמו ציור חי של קיום עיקש מול ריק. הג'יפ בחנייה, ליד עדר הכבשים מעיד על תקשורת ואחיזה במודרנה. הנוף אחיד והירידה מתחת לפני הים מתחילה – מרחבים עצומים של מטעי דקלים, תמרים הגדלים במקום בו שום גידול אחר לא השתכנע לשרוד. האדם שוב יצר יש מאין.
כך, הלימון הסגפני של המדבר הופך לימונדה של חיים, חקלאות, תעשיה ותקווה.
חיות בר בים המלח – יעלים ושפני סלע
מתקרבים לקיבוץ קליה, המחזיק באתר "מגילות קומראן". מגילות בהן נחשפו כתבי הקודש העתיקים ביותר שנמצאו אי פעם, ממש מתחת לצוקי ההר. בהמשך הדרך, עינות צוקים, ושמורת עין גדי. מקומות בהם המים והמלח הופכים למקור יופי ובריאות, ולחומרי גלם למוצרי טיפוח שנולדו בלב המדבר.
היעלים זוכים לשלטי אזהרה מיוחדים לבל יפגעו. לא מדובר רק בסימן דרכים, אלא בסימן דרך של הכוכב הזה, כוכב שבו גם לבעלי הקרניים ולאלו הקרויים "במבי" יש נתיב חיים משלהם. על הסלעים הקשוחים והמצוקים התלולים יושבים רגועים שפני הסלע המוסיפים לפלא המדברי עוד נדבך.
מצפה שלם מקדם את פני מבקריו בשלט ענקי המזמין משפחות להיקלט. שלט המעלה חיוך – בלב השממה מנסים ליצור קהילה מורחבת ומבוססת. בהמשך, הנסיעה מצריכה נהיגה סופר זהירה ומקצוענית, ואז מתגלה נווה המדבר והקיבוץ היפיפה – עין גדי. מקום שנראה כמו חלום ירוק. קיבוץ עם סיפור של עמידה מול איתני הטבע.
(סתיו 2025 בירושלים – היונים מסתירות שינוי גדול)
תיירות בים המלח – הולנד וסיביר
ואז,
הים. ים המלח.
צבעו תכלת, טורקיז ואף כסף. צבעים המתחלפים לפי זווית שיוטן של קרני השמש.
המתרחצים, חוץ מירושלמים וישראלים – תיירים חייכנים מסיביר, הולנד ושאר חלקי הגלובוס. כולם מרחפים על המים בשקט מהורהר מביטים באופק שממול, ועל הסוכות המזכירות לכולם כי חג.
כאן, בים המלח, הובטח לכולם להבריא מנגעי עור, כאבי פרקים ועוד בעיות רפואיות. ואילו שעשו את המסע מירושלים אל המלח המנקה את הנפש, זכו בשעה ארוכה של הרחבת התודעה לא רק גיאוגרפית, אלא בשיעור קצר ביצירה ובאמונה ביכולתו של האדם לראות ירוק, לחשוב ורוד, ולקבל תזכורת שגם בלב המדבר, החלום הישראלי שווה זהב.
