בלב רחוב יפו, סמוך לשוק מחנה יהודה, הופיעו לפתע סוסי משטרה – מראה לא שגרתי שהפך לדימוי עוצמתי של עיר דרוכה. המתח הציבורי, הכוננות הביטחונית והטראומה הקולקטיבית חברו יחד והפכו את ירושלים למרחב של חוסר שקט תמידי. הפיגוע הקטלני בצומת רמות לא נותר עוד אירוע חד־פעמי, אלא התלקחות שמסמנת מציאות יומיומית של חרדה מתמשכת.
כוננות שיא ברחובות ירושלים
על רקע האווירה המתוחה, הודיעה המשטרה ביום רביעי בערב כי כוחות גדולים של משטרה ומג"ב פועלים ברחבי העיר, לרבות במעברי העוטף, בעקבות דיווח על חשש לאדם במצוקה ברכב חולף. אף שהסריקות לא העלו ממצאים ממשיים, עצם הפעלת כל המערכים המשטרתיים ממחישה עד כמה העיר מתנהלת תחת דריכות מקסימלית.
סוסי המשטרה שנכנסו ללב רחוב יפו הם סמל מוחשי של אותה כוננות חריגה ושל עיר שחווה את המרחב הציבורי שלה כשטח של מאבק מתמשך.
מעצר מסייע למחבלים
לאחר הפיגוע נעצר תושב מזרח ירושלים בחשד שסייע למחבלים להגיע לזירה. במשטרה ובשב"כ הבהירו כי מבחינתם סיוע למחבלים שקול לביצוע הפיגוע עצמו, וכי כל מי שמושיט יד לטרור נושא באחריות מלאה לתוצאותיו. בפיגוע, כזכור, נרצחו שישה בני אדם ועשרות נוספים נפצעו – ומאז תחושת הטראומה בירושלים הולכת ומעמיקה.
(מאחורי הפיגוע בירושלים – השאלות שרודפות את שכונת רמות)
פוסט טראומה קולקטיבית בירושלים
מכאן הדרך קצרה להבנת ההשלכות הפסיכולוגיות. תושבים מספרים על חשש יומיומי להשתמש בתחבורה הציבורית, ועל תחושת חוסר ביטחון במרחב העירוני. ירושלים מתפקדת כעיר פוסט־טראומטית: כל פיגוע אינו מסתיים בזירה, אלא חודר לשגרת החיים ומעמיק את החרדה הקולקטיבית.
ערים אחרות בעולם תחת טרור עירוני
ההשוואה לערים אחרות בעולם מדגישה את הממד הרחב. בלונדון, לאחר פיגועי הרכבת ב־2005, השפעת החרדה על התחבורה הציבורית ניכרה במשך חודשים ארוכים; במדריד, אחרי מתקפת הרכבות ב־2004, נותרה העיר עם זיכרון קולקטיבי עמוק שהשפיע על אורחות חייה; ובקאבול, שחוותה שוב ושוב פיגועים בלב מרכזים אזרחיים, הפכה הטראומה לחלק בלתי נפרד מהמרחב העירוני.
הדוגמאות הללו ממחישות כי ירושלים אינה ייחודית במצבה: בכל מקום שבו אלימות טרור חודרת למרכזים אורבניים, נולדת מציאות של טראומה חברתית מתמשכת.
